|
| ראיון בלעדי עם אנה וידוביץ לקראת הופעות בישראל |
| יום : 4 חודש : אפריל שנה : 2009 |
| ראיון בלעדי עם דוד בוליס |
|
את הראיון עם
אנה וידוביץ
קיימנו בבית
השגרירה הקרואטית
ביום השישי האחרון.
קדמה לכך שיחת טלפון
מפתיעה עם גברת
שדיברה בעברית עם
מבטא חינני, וביקשה
את כתובת המייל שלי
כדי לשלוח הזמנה
לקבלת פנים בבית
השגרירה הקרואטית
לקראת הופעתה של וידוביץ'.
אז הסתרקנו, התבשמנו (אני ואשתי), ולצורך המאורע ניערתי ולבשתי ז'קט-יצאנו.
ליד המעליות של מלון ישרוטל, שם, בבן יהודה שבתל-אביב נמצאת הרזידנציה, פגשנו את
אירית ואלישע אבן טוב, מה ששימח אותי מאוד כי אלישע הוא איש חביב שנעים
לשוחח איתו. אחרי כמה ניסיונות להגיע לקומה המאובטחת-הגענו לדירת השגרירה.
התקבלנו בחמימות ע"י השגרירה וצוות עובדיה, היה שם כיבוד מעודן ונוף מטריף על הים
ועל הטיילת. אט, אט המקום התחיל להתמלא.
יוסי ירושלמי, יהודה שרייר, יורם זרביב, גדעון ברטלר, הנציגות של המרכז פליציה בלומנטל, ועוד. נסו אתם לזהות את המשתתפים מהתמונות שצירפנו.
ואז היא הופיעה, מיניאטורית כזאת וחיננית, מנומסת ומטוקטקת, אנה וידוביץ'.
כולם ניגשים, לוחצים ידיים, מציגים את עצמם. ניגשתי וביקשתי ראיון שקיימנו כמה דקות מאוחר יותר, באנגלית הגמישה והאמריקאית שלה שהרי היא גרה עכשיו באמריקה, כך אמר לי גדעון, ושם גם למדה אצל מנואל ברואקו.
כבר בגיל 12(!) היא ביקרה אצלנו עם צ'לנית במסגרת קשרי תרבות ישראל-קרואטיה, תחת חסותה של השגרירות. לשאלה מי השפיע עליה במיוחד בדרכה להפיכתה לנגנית גיטרה, הוא עונה שזה היה בעיקר אחיה שגם הוא גיטריסט מצוין. אך גם אביה והאח האחר שלה-גם הם מוסיקאים וכל אחד תרם את חלקו בהתפתחותה. וכמו שציינתי באוזניה, לא הייתה לה ברירה אלא להפוך למוסיקאית. היא אמרה שהתמזל מזלה ומילדות היא שמעה הרבה קונצרטים, פגשה באופן אישי המון אמני גיטרה שבאו לבקר ולהופיע בקרואטיה, שהרי גיטרה מאוד פופולארית שם. ולרבים מהם הייתה השפעה על אנה כגיטריסטית.
לשאלה איזה נגן גיטרה, בזמננו או מן העבר הוא מקור להשראה עבורה, היא עונה שיש, כמובן, נגנים מצוינים רבים, שלכל אחד יש איכויות מיוחדות משלו, אך בכל זאת הוא חושבת שדיויד ראסל הוא מאוד מיוחד, מבחינתה, ששילוב האיכויות שלו כמוסיקאי וכגיטריסט – זה מה שעושה אותו מיוחד וראוי לציון בעיניה.היא אומרת שתמיד היא מרכיבה את התוכניות שלה מיצירות בסגנונות שונים (כמו רוב נגני הגיטרה, למעשה), אין לה סגנון או תקופה מועדפים, רק כשמדובר בסגנון רומנטי – מדובר במוסיקה של מלחינים ספרדיים. טוב, גם זה מאוד מיינסטרימי.
עכשיו הגיע השלב לשאלות הקטנות והחשובות של נגני הגיטרה, כמו שאני קורא להן, השאלות ברזולוציה גבוהה:
גיטרה:
הגיטרה פרי ידיו של ג'ים רדגייט האוסטרלי. מייד זקפתי אוזניים: עם לוח תהודה מרושת? כן, היא עונה, לוח תהודה מסידר עם תמיכה בסגנון האוסטרלי הקרויה "רשת", או באנגלית lattice bracing system.
אורך המיתר 640 מ"מ, קצת יותר קצר מן הרגיל, אך בל נשכח שאנה היא בן אדם קצת יותר "מצומצם" מבחינה גופנית. מה גם שהגיטרה האימתנית שלה מצלצלת פי כמה יותר טוב מכל גיטרה אחרת בגודל מלא ששמעתי.
מיתרים: D’Addario medium tension
ובהמשך שמענו את נגינתה המצוינת בארבעה קטעים: וראנו פורטנו של פיאצולה, יצירה בשם "Melancholic" של מלחין קרואטי שלצערי, לא הספקתי לרשום את שמו, אלהמברה של טארגה (דרך אגב, היא ניגנה טרמולו בשתי אצבעות חוזרות ולא בשלוש, וזה היה מאוד, מאוד מדויק ואחיד בטון). ולבסוף, ביצוע מקסים ביותר של קתדראל של באריוס.
הקשיבו, היא מעולה, מי שלא החליט ולא קנה כרטיס-שילך מיד.
שבת ב20:30 במוזיאון ת"א
דוד בוליס
אפריל 2009
|
|
|
|
|