העיר נתניה עולה גבוה בשבוע שבין ה 14- 18 באוקטובר. לא בגלל מפלס המים של הים התיכון. לא, המפלס הזה לא עולה לפתע באזור החוף של נתניה. אבל מפלס המוסיקה גואה הפעם יחד עם עשרות גיטריסטים מרחבי העולם שמגיעים לעיר החוף המיוחדת.
הגיטריסטים באים להתחרות על פרס היוקרתי שהכריז פסטיבל הגיטרה נתניה. נכון שתמיד עדיף לתת אותה לכם ב'מי ינגן', 'מתי', ו'מה ינגנו', אבל, היום אני בראש הכללי ולא בפרטי-הפרטים שאותם ימצא בשפע כל מי שיחפש.

אחרי שנים שאני חי ונושם גיטרה וזכיתי להופיע בהרבה פסטיבלים. אני רוצה הפעם לשתף אתכם בזווית אחרת שאני רואה אותה כרגע ושהיא קיימת בפסטיבלים. אני רוצה שתשמעו את הזווית הזאת איתי: את האווירה, את זה שמיתר רוטט מן העיר אל הים. ניגון ירגש באוויר את כולם. בכל פינה מישהו מנגן גיטרה, מלטש את הצלילים. יש כאלה שמשחיזים ציפורנים ויש אחרים שנושמים עמוק, יש כאלה שזורקים את נפשם על הנגינה שהיא עיקר העיקרים, ויש שמתלבשים למהדרין כי אצלם יש חבילה אחת של צליל ומראה.

יש כאלה שבאים לפסטיבל הגיטרה בנתניה כדי להיראות, ויש שבאים ללמוד לנגן יותר טוב, יש שבאים לשפוט מי מנגן הכי טוב ויש שבאים לתמוך, ויש לפסול. אבל, באים גם אלה שרוצים למכור או לקדם אינטרס אישי או ציבורי. כמו בכל פסטיבל. נו, כולנו יודעים, זו דרכם של אנשים ואת המוסיקה וגם את הגיטרות עושים אנשים.

אמרגני פסטיבל שמכירים את העבודה צריכים לדעת לתת ביטוי לכל הנקודות האלו. לתת מקום. בשטח. לא במילים. לשמחתי הגדולה זאת השנה השנייה של הפסטיבל לגיטרה נתניה ואם להסתמך על השנה הראשונה, אז האמרגנים של הפסטיבל מכירים את העבודה. יש אווירה של פסטיבל, ובגדול זו חוויה נהדרת לאנשים איכותיים שאוהבים גיטרה בפרט ומוזיקה בכלל. נשאר רק לבוא וליהנות.
נפגש בנתניה.

בעז אלקיים,בונה גיטרות בעל שם בינלאומי. ממציא כלי הנגינה
קלריטה נגרה