גיטרת MIDI
הגיטרה נבנתה על ידי במהלך חודש מאי של שנת 2003. בבעלותי היו: גיטרה חשמלית לא איכותית במיוחד, סינטיסייזר לגיטרה של רולנדGR-1 , ופיק אפ GK-2 של רולנד. לאחר שבוע או שבועיים של שימוש ניסיוני מוצלח בשלושת המרכיבים, החלטתי "להחביא" את הפיק אפ בתוך הגיטרה. על מנת שזה ייראה טוב ומקצועי לחלוטין, היה עליי לתכנן את הבנייה עד לפרט האחרון, ולדעת בדיוק מה צריך לקנות. בנוסף תכננתי לוח זמנים כדי שהעבודה לא תימרח על חודש שלם או על חודשיים – עיקרון חשוב בעשיית פרוייקט.
העבודה התחלקה לשניים: החלק של העץ, והחלק האלקטרוני.
החלק של העץ כלל קודם כל תכנון וסימון בטוש על הגיטרה. במחשבה היכן יהיה הכי נוח להחביא את הפיק אפ, המקום הראשון שעלה בדעתי היה מקדימה, מתחת לפיק גרד. אולם, חששתי שלא אמצא לכך מספיק מקום, או שהכבל של הפיק אפ לא יהיה ארוך דיו כדי להגיע מתחתית הפיק גרד אל הגשר. או אז חיפשתי מקום אחר, ובמקרה עלתה בראשי האפשרות להחביא אותו בצד האחורי של הגיטרה. בעיניי, זוהי האפשרות הטובה ביותר, הן משום שכך תהיה לי גישה נוחה לחבר את האלקטרוניקה, והן משום שבצורה זו הכבל שמחבר את הפיק אפ עם האלקטרוניקה יהיה ארוך מספיק.
לאחר שסימנתי את בטוש את המיקום, וידעתי אילו חלקי אלקטרוניקה יהיה עליי לחבר לגוף הגיטרה עצמו, הלכתי לנגר בשם ברוך. הוא מכיר אותי ואת השיגעונות שלי, ולכן ידעתי שיהיה מוכן לבזבז עליי שעה מהזמן שלו. בתחילה חשבתי שנוכל להשתמש בכלי שנקרא "רוטר", כלי בעל עוצמה אדירה, שקודח חורים רחבים מאד בעץ. אבל ברוך הזהיר שהרוטר יכול "לברוח" הצידה מרוב כוח, ובכך לגרום נזק בלתי הפיך. כנראה שבעבודה עם רוטר צריך להכין שבלונה מראש, דבר שהיה אורך יום שלם. בסופו של דבר, החלטנו לנסות לעשות את העבודה בעזרת מפסלת מאיכות טובה, ובעזרת מקדחי כוס ומקדחים רחבים מאוד שנגרים משתמשים בהם כדי לעשות חורים לצירים בדלתות מטבח.
הכנת ה"עמק" כללה מדידות מדויקות. לא נתתי לזיכרון שלי לכוון אותי, אלא השתמשתי בחלקי האלקטרוניקה עצמם כדי למדוד ממש בשטח אם ה"עמק" מספיק גדול. על פי התכנית, האלקטרוניקה יושבת מאחורה, אולם הפיק אפ חייב לשבת מקדימה. לכן, כשסיימנו ליצור את ה"עמק", היה עלינו לחבר אותו עם ה"עמק" שכבר היה קיים בחזית הגיטרה, מתחת לפיק גרד. זאת, על ידי קדיחת חור בקוטר של 10 מילימטר בין שני ה"עמקים", מה שיאפשר לפיק אפ עצמו לעבור מאחורי הגיטרה לקדמתה.
בנוסף, כדי שהקונקטור 13 פינים יהיה מוגן, וכדי שלא יראו את החיבור שלו אל הכבל המיוחד של רולנד – חצבנו "שן" נסתרת, בסמוך ל"עמק".
לאחר שכל זה היה מוכן יכולתי להתפנות לביצוע שלב האלקטרוניקה, שדרש תכנון עוד יותר מעמיק. לצורך כך שוטטתי באינטרנט וחיפשתי אנשים שכבר עשו "שיפוץ" דומה לגיטרות שלהם. מצאתי כמה אנשים כאלו, למשל באתר http://www.machinehead.co.uk/workshop.html.
כמו כן גיליתי שלמצוא קונקטור 13 פינים נוסף יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי. עובדה זו אילצה אותי להיות זהיר מאוד בעבודתי, כיוון שאם הייתי הורס את הקונקטור בניסיונותיי לשלוף אותו מהבורד, אז היה לי קשה מאוד לתקן את הנזק.
