בקיץ האחרון ביקרתי בניו יורק, לפני ה "תאומים" ובכלל לפני כל הבלגן ששינה הכל.

יומיים מתוך הזמן הקצר שהייתי בניו יורק ביליתי במקום מדהים,

  גן עדן לאוהבי הגיטרה על כל גווניה, אחת החנויות הגדולות בעולם לגיטרות מהרמה הכי גבוהה שיש MANDOLIN BROS. .

 

 החנות נמצאת בסטיט איילנד וכדי להגיע אליה צריך לקחת מעבורת ממנהטן או להגיע ברכב מסביב, דרך גשר וורזאנו או מניו ג'רסי.

הדרך על המעבורת לוקחת כחצי שעה וזה בהחלט טיול יפה שכל תייר ישמח לעשות עם הנוף של מנהטן… טוב, אולי היום זה קצת פחות נחמד.

כשיורדים מהמעבורת עולים לרציפי האוטובוסים ולוקחים אוטובוס מספר 48 ל629 פורסט אווניו.

הבית נמצא ברחוב ארוך ארוך ונראה אפור לגמרי מבחוץ, הדלת לא נראית כמו כניסה לחנות של הגיטרות הכי יקרות בעולם והאמת שחיפשתי שלוש פעמים כניסה אחרת לפני שהחלטתי שכנראה זאת הכניסה.

נכנסתי פנימה וראיתי מסדרון קצר ובסופו חדר ומשהו שדומה לדלפק של חנויות כלי נגינה. נכנסתי ושאלתי אם אני במקום הנכון, תוך כדי השאלה ראיתי מימיני כמה חדרים שהתחילו להיראות לי כמו המקום הנכון.

כאן הזמן לעצור ולהסביר שבחמש השנים האחרונות אני גולש באינטרנט וביקרתי אלפי פעמים באתר של MANDOLIN BROS. . עקבתי אחרי הגיטרות המדהימות שהם מציעים למכירה ודימיינתי לעצמי איך יהיה לנגן אליהם.

  אחרי יומיים של הסתובבות בחנויות הגיטרות של מנהטן, כשבקושי נותנים למישהוא לנגן על הכלים היקרים ולא פעם הייתי צריך לעשות קצת שואו אוף, כדי שיתנו לי לנגן על איזה גיטרה משנות החמישים, אחרי שיצא לי לראות כמה סטרטוקסטר משנות השישים בתיבת זכוכית ואחרי שכל פעם שניגנתי על גיטרה שמצאה חן בעייני, המוכרים היו קצת לוחצים שאחליט אם אני קונה או הולך.

כל זה לא הכין אותי ליחס הכל כך לבבי של המוכר בדלפק ששאל אותי – יצא לך להיות פה פעם?

בבקשה תיכנס ותרגיש בבית, החנות הזאת היא לאנשים כמוך – בכל חדר יש סוג מסויים של גיטרות ובכל חדר יש מגבר. קח את הזמן ונגן על איזה גיטרה שאתה רוצה , תרגיש חפשי תוריד גיטרה מהקיר תתחבר למגבר ונגן כמה שאתה רוצה, עכשיו 10:30  אנחנו פתוחים עד 18:00 .

 

שלושה צעדים ואני  בחדר ראשון מלא גיטרות אקוסטיות כמעט כולם מרטין משנות ה40,50,60

חדר שני חשמליות פנדר וגיבסון בעיקר, החדר הבא ריקנבייקר גילד וגרץ', חדר של קלאסיות,

חדר מנדולינות חדר יוקללי ובלליקות ולבסוף חדר גיטרות נפח בעיקר משנות 60,50 ואפילו

כמה משנות ה30,40 , לצידם כלים של בונים אומנים מהנחשבים ביותר היום כמו בנדטו, קמפליאוני וקומינס.

במשך שבע שעות ניגנתי על 175 גיטרות שהיו הטובות ביותר שאי היגיעו לידי. כמה מהם הפתיעו אותי, כמו הצוואר הדק להחריד של הגיבסון סופר 400, שהיא גיטרה ענקית, או הצליל הענק שיש לגיטרה קטנה שזידלר בונה במחירים מאוד גבוהים. בנדטו לא מאכזב בעבודה המדהימה של אבל קמפליאוני וקומינס לא נופלים ממנו מבחינת הצליל וקלות הנגינה. בכלל אני חושב שהבונים של היום בונים גיטרות מדהימות וברמה גבוהה יותר משאי פעם בנו. גיבסון L-5 היא הגיטרה בשבילי ויחד איתה כל הדגמים הקרובים כמו הג'וני סמית, הלה-גראנד והג'רג' גובל.

כולם כלים שהמקור שלהם הוא הL-5. אישית גיליתי שאת הגיטרות האלה אני אוהב יותר עם פיק אף שמוצמד לצוור ולא בנוי בתוך הגיטרה, זה נותן מגוון יותר רחב לצליל הגיטרה ומוציא יותר את הצליל האקוסטי של הגיטרה. כלי כזה הוא כלי אקוסטי לגמרי, שמוגבר בצורה של

גיטרה חשמלית וכאן הקסם.  הגיטרות ששייכות למשפחה הזאת מתחילות באפיפון אמפרור משנות החמישים ועד לדגמים החדשים של גילד, במיוחד בארטיסט אוורד תחת פיקוח של בנדטו.

 

ההבדל בין הגיטרות השונות הוא גדול ויש לכלים האלה אופי מאוד חזק.

היחוד הרב ביותר לדעתי שפגשתי באותו יום היה של ד'אקיסטו אקוסטית מדהימה שעלתה רק 45000 $. המחירים דרך אגב מתחילים מ4000$ לגיטרות שבונה חברה חדשה תחת השם של גדול הבונים העצמאיים ומייסד הדרך הזאת ד'אנג'ליקו. גיבסון מתחיל מ 175 וL-4 שעולה מ5000 $ ובירדלנד 6000$  סופר 4000 משנות ה60 עולה קרוב ל10000$ ובנדטו והבונים בסביבות15000 $ . אחר כך יש כמה פנדר סטראט מ1957 עד 1965 שעולות 15000 $ בערך ובסוף השמות הגדולים ד'אקיסטו, ד'אנג'ליקו וגיבסון לס פול אחת משנת 1960 עם מה שנקרא "טייגר סאנברסט" שעולה רק 50,000 $.

   הגיטרה הכי סלבריטאית שניגנתי אליה באותו יום היתה גיבסון L-5Cעם פיק אפ אחד שהיתה שייכת לווס מונטגומרי בשנות השישים. הגיטרה נמצאה לפני כמה שנים וגיבסון שיפצו אותה ועשו בעזרתה קמפיין שלם. עכשיו רוצים למכור אותה. המחיר נכון להיום כפי שראיתי באתר של MANDOLIN BROS. הוא 200,000 $ . נתנו לי לנגן אליה בתוספת הסיפור שלה והערה על כך שיש אולי קצת די.אן.אי של ווס עליה וגם שהיא מנגנת רק באוקטבות. הפיק אפ מקורי זאת אומרת PFA” " והכל כמו באגדות . צר לי להגיד שניגנתי על גיטרות טובות יותר, האפי 46 שלי בבית יותר טובה וכך גם רוב הגיטרות בחדר הג'אז.

 

בסוף היום בחרתי לי L-5c שנת 68 עם פיק אפ ג'וני סמית, שנשמעה מדהים, הייתה נוחה לנגינה כמו שלא הית לי גיטרה נוחה בחיים וגם עלתה רק 5000$ שזה קצת יותר מ20000 שח', ויחד איתה עזבתי את החנות. סוף מושלם ליום מדהים. למחרת החזרתי אותה וקיבלתי את הכסף חזרה, לכל חלום יש סוף, אבל זה סיפור אחר שאולי אספר אותו בפעם אחרת. כך יצא לי לבלות עוד חצי יום בחנות ולצלם בווידאו  - בקרוב באתר…

 

למי שמגיע לניו יורק ואוהב גיטרות וגם קצת מכיר ויודע בנושא, אסור לוותר למרות התיזוז.

מעבורת לסטייטן איילנד אוטובוס 48 לפורסט אווניו עד לבית מספר 629.

נא להיכנס ולהרגיש בבית……..

סרטונים הקשורים לכתבה ביקור במנדולין ברוס

סרט מס'1     סרט מס'2    סרט מס'3   סרט מס'4   

סרט מס'5    סרט מס' 6   סרט מס' 7   סרט מס' 8