|
בגיטרה קלאסית
הנגן החשוב ביותר במאה העשרים, הוא אנדרס סגוביה, שעשה יותר מכולם לפופולריות של הגיטרה הקלאסית באולמות הקונצרטים. סגוביה עיבד יצירות רבות לגיטרה הקלאסית והרבה יצירות של באך. הוא היה ספרדי שנולד בגרנדה ונחשב לגדול הגיטריסטים הקלאסיים בכל הזמנים. סגוביה נפטר ב1987. שני גיטריסטים קלאסיים אנגלים ששמם ידוע הם ג'ון וויליאמס וג'וליין ברים.
בגיטרה פלמנקו
פקו פאנה, פאקו דה לוציה, סביקס, מנולו סולוקה, מניטס דה פלאטה, פאקו פניה, חואן מרטין, ניניו ריקארדו, טומטיטו, רודריגו,סרניטו, פאקו סראנו.
בגיטרה הוואית
המייסדים הם ג'ימס הוה, גבריאל דויו וג'וזף קקוקו.
קאנטרי
צ'אט אטקינס, דני גטון, אדריאן לג, סקוט אנדרסון
גיטרה ג'אז
הראשון שניגן על גיטרה חשמלית היה צ'ארלי קריסטיאן שהשפיע על דורות שלמים של גיטריסטים, ונחשב לאחד מהחשובים ביותר בהיסטוריה של גיטרת הג'אז. לפניו היו אדי לנג וג'ורג' ואן אפס. ג'אנגו רינהרט כמייסד הסגנון הג'אז-צועני.
ווס מונטגומרי כנגן הג'אז המעניין ביותר עם טכניקת האגודל והאוקטבות, גרנט גרין בהרד בופ, ג'ו פאס כנגן הסולו הפורה ביותר, אמילי רמלר ואחריהם ג'ון מקלפלין כנגן הפיוז'ן הראשון ופאט מטיני כנציג הרוק ג'אז ומוזיקת העולם. כמובן חייבים להזכיר את ג'ורג' בנסון, אל דימיולה ו אלן הולדסוורט, לס פול, קני בורל, פאט מרטינו, ברני קאסל וג'וני סמית. והיום מרק וויטפילד, בירלי לגרן, ג'ימי ברונו, מיק סטרן, ג'ון סקופילד ג'ון אברקרומבי, אל דימיולה, סטנלי ג'ורדן, צ'ארלי הנטר, ביל פריזל,
רוק
הראשון שכמעט המציא את הסגנון הרוקנרולי היה צ'אק בארי, אחריו יש מקום של כבוד לג'ימי הנדריקס הגיטריסט הכי מוערץ על ידי גיטריסטים, בגלל הקיצוניות שלו בגלל הטוטאליות והרעש שעשה.
בעקבותיו ובהשפעתו גדלה קבוצה של גיטריסטים אנגלים שחשבו שהם מנגנים בלוז ובעצם ביססו את סגנון הנגינה של גיטרת הרוק. בניהם אריק קלפטון, ג'ף בק, ג'ימי פייג'. בעקבותיהם האמריקאים קרלוס סנטנה, גארי מור, סטיב הו. עוד אנגלים הם פיטר גרין,
דויד גילמור מהפינק פלויד, ומרק קנומפלר מהדייר סטרייט. אחרונים ברשימה אדי ואן אלן שהביא את הטאפין, סטיב וואי עם נגינה בלתי אפשרית (פרנק זאפה), ג'ו סטריאני, אריק ג'ונסון ואינגווי מלמשטין עם נאו קלאסיקה מטאלית. סטיב מורס, סלש,
בלוז
בלוז התחיל בדלתה של המיסיסיפי לפני תחילת המאה העשרים. הזמרים המקומיים עלו צפונה בשנות העשרים של המאה העשרים לכוון שיקגו ויצרו את הבלוז העירוני שנקרא גם שיקגו בלוז. הבלוז העירוני התפתח לכוון הרוק כשהרבה פעמים קשה להבחין ביניהם. בין הראשונים ביג ביל ברונזי, לוני ג'ונסון, ג'ון הארט, לייטנין הופקינס , ורוברט ג'ונסון . את השיקאגו בלוז מיצגים ג'ון לי הוקר, בי בי קינג , אלברט קינג שניגן ביד ימין ומתח מיתרים עד שני טונים וחצי, מאדי וותרס, באדי גאי, הולין וולף, טיבון ווקר.
את הבלוז רק מייצגים יותר מכולם ג'ימי הנדריקס, סטיבי ריי וואהן שמיצג את הטקסס בלוז, אלברט לי, אריק קלפטון, גארי מור, מייק בלומפילד, רובן פורד, ג'ון המונד, קני וויין שפרד, רוברט קרי, ג'ף הילי
נגני בס
אחד מהראשונים שהכניסו לשימוש גיטרה בס היה אחיו של ווס מונטגומרי באדי מונטגומרי, שניגן על הפנדר בס.
ג'ימס ג'מרסון שהיה בסיסט הבית של מוטאון חברת התקליטים האגדית, והסיפורים אומרים שלא החליף מיתרים כל חייו, כדי לקבל את הצליל הבומי שלו.
הגדול מכולם, ג'אקו פסטוריוס, שהפך את הבס לכלי סולו, ובעצם הכניס לשימוש את הבס חסר הסריגים הפרטלס.
פול מקרטני עם הקווים היחודיים שלו שהפכו את נגינת הבס ליותר מנגינת הצליל הנמוך באקורד בפופ ורוק.
ג'ק ברוס מקצפת שנחשב בזמנו להבסיסט של הרוק.
קריס סקוויר וסיד בארט שעשו רוק של שנות השבעים, סטנלי קלרק, שיחד עם צ'יק קוריאה עשו את מהפכת הג'אז רוק, וג'ון פטיטוצ'י ממשיכו בהרכבים של צ'יק קוריאה.
מרכוס מילר שחוץ מהצליל הפאנקי שלו גם היה המפיק המרכזי של תקליטיו האחרונים של מילס דויס.
אלן קרון, אחד הבסיסטים המיוחדים ביותר בזמננו בתחום הג'אז והפיוז'ן עם שירת הפרטלס שלו.
לס קלייפול, בילי שיאן, אברהם לבוריאל, ויקטור ביילי מרק איגן ועוד רבים…
|