|
מקורה של הגיטרה בכלי מיתר מן המזרח . הלאוטה ולירה הם הדמות האירופית הראשונה של הגיטרה בהתפתחותה מהמאה ה 17 . הגיטרה הקלאסית התפתחה בעיקר בספרד ומכאן שמה "גיטרה ספרדית". כך נקראו שמות הגיטרות בארה"ב ששמם התחיל בES - " חשמלית ספרדית".
מבנה הגיטרה הספרדית - הגיטרה בנויה מגוף תהודה עשוי עץ מכופף. הצד האחורי של תיבת התהודה עשוי ממשטח של אותו עץ והחלק העליון מעץ רך וחזק שיעביר בצורה טובה את הצליל של המיתרים. הגיטרה הספרדית קבעה את הסטנדרט של שישה מיתרים ואת הכיוון המאפיין את רוב הגיטרות היום. הצוואר גם הוא קבע את רוב הסטנדרטים- עץ קשה כבסיס ועץ עוד יותר קשה כלוח איצבוע, עליו קבועים סריגים ממתכת לקביעת גובה הצליל ושני סוגי מכניקות כוון.מכניקה אחת מונחת בצורה אנכית על שני חריצים באמצע ראש הגיטרה והשניה במפתחות כינור על משטח ראש הצוואר. השניה פחות שכיחה, אבל קיימת עד היום אצל מספר בונים בספרד. מיתרי הניילון שהחליפו את מיתרי הגט (מעי) עדיין בשימוש ומתאימים לנגינת מוזיקה קלאסית ופלמנקו, הם עדינים יותר ממיתרי מתכת ומפיקים צליל פחות פרוע ויותר מעודן. גיטרות ספרדיות רבות נמכרות היום, רובן זולות, עשויות מעצים נחותים ובנויות עם הרבה קיצורי דרך. בכל מקרה הדבר מאפשר להרבה אנשים לנגן על כלי נגינה במחיר סביר, מה שתרם לפופולריות של הגיטרה. להרבה מהגיטרות הזולות חסרים פרטים רבים בבניה המקורית של הגיטרה הספרדית.
גיטרה אקוסטית – התפתחה על ידי בית החרושת של משפחת מרטין בסוף המאה ה 19. הפופולריות של הגיטרה האקוסטית עלתה בתחילת שנות ה 20 של המאה ה 20 וגדלה מאוד בשנות ה 30. הגדילה בפופולריות הביאה את גיבסון, (שהייתה עד אז חברה שיצרה גיטרות archtop ומנדולינות) להתחיל ביצור גיטרות אקוסטיות.
הגיטרה האקוסטית ביסודה דומה לגיטרה הקלאסית, אלא שהיא משתמשת במיתרי מתכת. כתוצאה מכך הלחץ על הצוואר ועל גוף הגיטרה גדל ומצריך מבנה יותר חזק. גם הגשר התחתון אליו נקשרים המיתרים משתנה. בשנות ה 20 הועבר החיבור בין הצוואר לגוף הגיטרה מהסריג ה- 12 כמו שהיה נהוג בגיטרה הספרדית, והועבר לסריג ה-14. הצוואר נהיה דק יותר והגוף שינה את צורתו ונהיה גדול יותר ויותר עם הזמן,זאת בגלל הדרישה לעוצמת קול חזקה יותר.
בשנות ה-30 מרטין הוציאה את דגם ה Dreadnought (על שם משחתת אנגלית מהמאה ה 19) המצוין בדרך כלל באות D . הדגם בעל כתפיים גבוהות וישרות וגוף גדול שמגביר בסים והרמוניות בצורה טובה בהרבה מכל מה שהיה לפני דגם זה. כל החברות העתיקו את הדגם ורוב המוזיקאים והזמרים מעדיפים אותו עד היום. כשאומרים 'גיטרה אקוסטית', זה מה שמצטייר לנו בראש. הגדלה נוספת נעשתה לקראת סוף שנות ה-30 על ידי חברת גיבסון שיצרה את דגם הג'מבו, שהוא הגדול מבין כל הגיטרות האקוסטיות. דגם זה מועדף על ידי נגני מוזיקת עם אמריקאית עד היום.
גיטרה חשמלית – הגיטרה החשמלית הומצאה כבר בסוף שנות ה- 30 של המאה העשרים, אבל רק בתחילת שנות החמישים נהייתה לכלי נגינה פופולרי עם הפיתוח של ליאו פנדר והתשובה של גיבסון. הגיטרות החשמליות הראשונות היו הגיטרה ההוואית השולחנית שהנגינה עליה נעשית בהחלקה. נעשו מספר ניסיונות בשנות ה 40 של המאה העשרים להרכיב פיק אפים על גיטרות מדגמים קיימים. עד היום הדגמים שנוצרו מהניסיון הזה נחשבים לדגמי ג'אז, כמובן שיש כאלה שיגידו שזה שיאה של הגיטרה במאה העשרים. למעשה עד היום שולטות שתי גרסאות מרכזיות של הגיטרה החשמלית, האחת של ליאו פנדר בעלת צוואר מחובר על ידי ברגים, פיק אפים יחידים, ידית וואמי, ועצים פשוטים. וגירסה שניה מסתמכת על עצים מעולים ופיקאפים זוגיים – 'המבקרים'. על פי הגירסה השניה מבוססות הגיטרות של גיבסון מסוף שנות החמישים.
בשנות ה 70 וה 80 נעשו הרבה נסיונות לשנות את הצורה המסורתית והתפיסות הבסיסיות של הגיטרה החשמלית. נעשה שימוש בחומרים שונים, סינטטיים ומתכתיים, ונעשו ניסיונות להפוך את הגיטרה לכלי מידי. שום דבר מהדברים האלה לא הצליח והגיטרה החשמלית נשארה בצורתה המסורתית.
עוד על מבנה הגיטרה ב:
www.guitarlink.com
www.provide.com
www.netmagic.com
www.gibson.com
www.fender.com
www.martiguitar.com
|