|
| שוטטות קיברנטית |
| יום : 26 חודש : דצמבר שנה : 2007 |
|
| כתבה של דוד בוליס |
|
 God bless you, Internet!
איזו תקופה! תקופה בה ידע הנצור בידי מעטים, הפך לנחלת כולם. כשאתה יודע מה אתה מחפש, החיפוש ברחבי הרשת הופך למעין ציד. אך גם שוטטות בים המידע יכולה להפתיע בתוצאותיה. והינה משהו יפה שצדתי ברשתי.
אני לא יודע אם יש עוד כלי כמו גיטרה שהמנגן בו אוסף בכזאת אובססיה. אצל הגיטריסטים הרוקרים זה מחלה של ממש. גיטרה לבלוז, לג'ז, לרוק כבד, לפיוז'ן, אקוסטית, קלאסית...
אך גם אנו לא טומנים יד בצלחת. בכל פעם שיוצא לי לדבר עם "הקלסיקאים" מסתבר שיש להם גיטרה כזאת, וכזאת, ואחרת.
והינה נתקלתי באתר של מישהו שאוסף הגיטרות שלו תפח עד שהפך למוסיאון של ממש. קוראים לו אלון מורגאן Alun Morgan)) והוא מעיד על עצמו כאחד שמנגן כבר שלושים שנה, ובמהלך השנים הללו אגר מספר לא מבוטל של גיטרות. אבל איזה גיטרות! מעשה ידיהם של האומנים כמו, האוזר, רומנייוס, קונטרראס, רמירז, הרננדז, פלטה, רודריגז, פבריקטורה ואחרים. סך הכל יותר מ-40 יצירות מופת. עיקר האוסף מתמקד בגיטרה המודרנית, זאת שאחרי התקופה של טורס. אך יש יוצאות מן הכלל.
אך עיקר הסיפור הוא בכך שאדון מורגן מאמין שהגיטרות נבנו לכך שינגנו בהן ולא רק יצפו בהן, לכן הוא מעניק רשות לכל אחד ואחת המבקרים לנגן בכל כלי שיחפוץ. כן, כך סתם לבוא ולנגן בכלים המופלאים הללו. חלקם בני יותר ממאה שנה. חלקם כלים היסטוריים, כמו הגיטרות של מנואל רמירז, או של הרמן האוזר הראשון. והכל בחינם. אפילו הביקור בחינם. הוא רק אומר שתרומה בגובה של סט מיתרים תתקבל בברכה.
התנאים שלו-תאום מראש והגעה בלבוש שלא יפגע בגיטרה, בלי חגורות אבזם וכפתורים שורטים.
אז מי שמזדמן לגרנרי שבהרספורדשיר, אנגליה, מומלץ.
http://www.granary-guitars.com
|
|
|
|
|