|
|
|
|
|
| תולדות חייו של מנשה בקיש מפי תלמידו, ראובן סרוסי , המשך |
| יום : 16 חודש : אוגוסט שנה : 2007 |
|
| כתבה של דוד בוליס |
|
 כשהגעתי לארץ בסוף שנות השבעים, הלכתי לרחרח את האפשרויות באקדמיה בתל-אביב- מוסד שקט וביתי משהו באותם הימים. שאלו מה אני רוצה ללמוד. אמרתי גיטרה. נתנו לי מספר טלפון של המורה באקדמיה,
בקיש שמו. תיאמתי איתו פגישה בביתו בתל-אביב. בפגישה שאל אותי: "בשביל מה אתה צריך את זה? אני בשביל הפרנסה אפילו הייתי סטטיסט בתיאטרון!" איכשהו בעברית המצחיקה שלי עניתי לו... "טוב"-אמר והחל לפשפש בערמת תוים, שלף לי שלוש יצירות-את זה יש להכין לבחינות באקדמיה. כנראה ראה את מצוקתי וירד איתי לרחוב, ניכנס לחנות צילום ועזר לי לעשות עותקים מהיצירות.
כך זכרתי אותו, יש פשוט בלי גינונים.
ומכאן-המשך תולדות חייו מפי תלמידו, ראובן סרוסי.
מנשה הגיע לישראל עם משפחתו, היישר למעברת טבריה ב-1956. ימיו הראשונים היו קשים מאד, אך בעזרת אנשים טובים אשר עזרו לו והתרשמו מיכולת הנגינה שלו (תופעה נדירה, ראשונה מסוגה, אפשר לומר, בישראל של אותם ימים) קיבל עבודה כנגן במועדון התיאטרון בתל אביב. כמו כן הוזמן לנגן בהצגות של הבימה והקאמרי. בין השאר למוסיקה להצגות שחיבר גארי ברתיני.
סיפור מיוחד במינו ואשר מנשה חזר וסיפר הוא זה של ביקורו של מנחה הטלויזיה האמריקאי הנודע אד סאליבן, כמדומני ב-1960.
מנשה החליט להשתתף באודיציות אשר ריכזו את כל אומני ישראל בכל התחומים : בין הנבחרים היו הילד יצחק פרלמן, להקת המחול "כרמון"ואחרים. סאליבן התלהב ממה שמצא כאן והחליט לצרף עוד 5 מופעים על חמשת הנבחרים. מנשה הגיע אז למקום העשירי... ולכן גם נבחר. הוא סיפר שלשלב הגמר הוא הכין את העיבוד המיוחד שערך אבלוניס ל"אל פולו", מתוך "איבריה" לפסנתר של אלבניס. הוא סיפר שכאשר החל לנגן, הקהל המקומי (...) לא היה מוכן למופע שקט ואינטימי כזה. הדיבורים ורחש הקהל ממש הקשו על הריכוז. פתאום הבין שהוא לא יוכל להמשיך את "אל פולו" : black-out... כפי שמנשה אמר: "מיד עברתי לתכנית חרום: 'אסטוריאס' הישן, הטוב, והתמיד באצבעות..."
מנשה הפך בשנות הששים למורה חשוב (אולי החשוב) לגיטרה קלאסית בישראל. הוא הקים מועדון לגיטרה בו הופיעו מיטב הנגנים בימים ההם במפגשים קבועים בבית ציוני אמריקה ובבימות אחרות אשר נמצאו במהלך השנים. שותפיו באותה עת היו אפרים פולק (אשר שלח יש בנפשו בשנות העשרים לחייו) ואחיו מתניה, אז טייס וגיטריסט חובב וברבות השנים מייסד הוצאת "אורפה", אחת הידועות המתמחות במוסיקה לגיטרה כיום, בארה"ב. עוד שותפו אז אדגר דנה, חיים אסולין, יוסי ירושלמי שרק הגיע מאירן ואחרים.
בסביבות 1965 מנשה נכנס" להרפתקה" כלכלית: הוא הכיר את רפאל אוריין, מומחה בבניית כלים מזרחיים והחליטו לייסד תעשיה זעירה של בניית גיטרות קלאסיות בישראל אשר תיתן מענה למספר ההולך וגדול של מתעניינים הלומדים בכלי.
כהכנה, שנים קודם, מנשה עשה "סקרי שוק" בעניין בניה ובונים וכך הגיע להכיר, כמעט במקרה, את איגנסיו פלטה מברסלונה, אחד מגדולי בוני הגיטרות בעולם. אז, בתחילת שנות הששים שמו היה עדיין ידוע למתי מעט וגם הבנייה שלו היתה עוד לפני שיאה. מנשה רכש לעצמו ולתלמידיו גיטרות מאת פלטה וכך זכינו, תלמידיו, להנות מנגינה על כלים משובחים אלה.
מנשה לא ידע גבול לנדיבותו: פעמיים נתן לי לסיורי קונצרטים בחו"ל את הגיטרה שלו. אחת מהן הצלחתי למכור, על פי תאום מוקדם וכך גמלתי לו במשהו על נדיבותו. השניה ליוותה אותו עד יומו האחרון.
עם השנים, מנשה נסע בעולם והזדמן לביקור אצל גדולי הגיטריסטים והמלחינים ושמר מהם זכרונות ומזכרות: אנדרס סגוביה, חואקין רודריגו, אדוארדו סאינס דה לה מאסה ואחרים.
רשימת התלמידים אשר למדו אצל מנשה ארוכה: היא כוללת נגנים קלאסיים, כדורון סלומון, אורלי לבן, אדם דל מונטה וכמוני ורבים אשר עסקו במוסיקה פופולארית (אורי הרפז, שלומה יידוב, גיל דור ואחרים) והרבה אנשים אשר למדו אצלו יותר מאשר רק לפרוט על גיטרה.
במהלך השנים ביתו היה נקודת ביקור ומפגש הכרחי לכל אישיות גיטריסטית אשר ביקרה בארץ: אליריו דיאס, נרסיסו ייפס, איקירו סוזוקי, רוברטו אאוסל, שין איצ'י פוקודה, קלאודיו מרקוטולי, ורבים אחרים אשר נהנו מהמפגש אצלו.
משפט קצר על מנשה כתלמידו: מנשה הכיר את הרפרטואר של הגיטרה הקלאסית על בוריו. רק תחום המוסיקה החדישה היה לו זר במקצת ואני חושב שהצלחתי לעניין אותו במשהו בעניין.
הכרתו את הסגנון, המטען הרוחני של היצירות ושמיעתו המוסיקאלית החדה היוו נכס לכל תלמידיו. אני יכול לזכור את מנשה, מכין איזה תבשיל במטבח (הרבה שעורים נמשכו אל ארוחה משותפת) וצועק: פה דיאז, לא פה בקר...
|
|
|
|
|
|
|
|
| הוסיפו תגובה |
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| 4. המפגש שלי עם מנשה בקיש |
| |
אני נמנתי עם תלמידיו של מנשה בקיש משנת 1968 עד 1975.
היתי אז חבר בקיבוץ הסוללים ומנשה הגיע כל שבוע לאולפנה בקיבוץ שריד שם נפגשנו כל שבוע.
בהתחלה רק למדתי אצלנו ולימים הפכתי להיות מורה בעצמי והוא העביר אלי חלק מתלמידיו.
מאחר ואני עליתי מבלגיה מצאנו מהר שפה משותפת וכל השיעורים נערכו בצרפתית.
אני זכיתי גם לבקר אותו בביתו ברח' מודיליאני.בית ריק כמעט מרהיתים מלבד שולחן באמצע הסלון ועליו מונחות 2 גיטרות פלטה.
אני יכול לספר עוד הרבה על המפגשים עמו ועל דרך ההוראה שלו ועל החומרים שהוא השאיר (בעיקר עיבודים ועצבואים
מקוריים)
אם מישהו מעונין לשמוע..... |
| |
| הוסיפו תגובה |
סגור |
|
| |
|
| (6/2/2008) |
ג'ורג' מיטלסבך , יסוד המעלה |
|
|
|
|
|
|
|
|