|
| "המזכרת היחידה מילדותי..." |
| יום : 11 חודש : ספטמבר שנה : 2009 |
|
| כתבה של ענת גולדמן |
|
 הלקוחות שמגיעים לבית המלאכה שלי
משתפים אותי לא פעם בסיפורים המיוחדים
של הגיטרות שלהם.
גיטרות הן הרבה יותר מאשר כלי נגינה,
וכל נגן יוכל לתאר את יחסיו האישיים עם כלי
הנגינה שלו. מינונים שונים של שעות אימונים,
חלומות, זכרונות והגיגים מעניקים לגיטרה
חשיבות רגשית שאינה קשורה כלל לרמת
הנגינה של הנגן, או לערכו הכספי של הכלי.
קלאודיה (נורית) הניג היא זמרת ובוגרת
מצטיינת של האקדמיה למוסיקה בירושלים.
קלאודיה עלתה לארץ מארגנטינה, והיא כותבת
ומנגנת מוסיקה מגוונת במספר רב של כלים.
היא מתגוררת עם משפחתה במעלה אדומים.
בשנים האחרונות היא מנגנת מוסיקה תורכית,
ומעלה בימים אלה מופע שירת לדינו.
קלאודיה פנתה אלי שאתקן גיטרה ישנה שלה, גיטרה ארגנטינאית בשם TANGO. לבקשתה תיקנתי סדקי יובש בעץ, שיפרתי את מראה הצוואר שתוקן בעבר, הסרתי את צבע השמן השחור בו נצבעה, וחידשתי את הלכה המקורית (טכניקת הצביעה בלכה טבעית ( SHELLAC), ראויה לכתבה נפרדת בפעם אחר ).
התרגשותה העצומה של קלאודיה כשראתה את הגיטרה המתוקנת, גרמה לי לבקש ממנה לחלוק איתנו את הסיפור יוצא הדופן של הגיטרה הזו.
וכך סיפרה :
"גדלתי בבית סבתי בארגנטינה. אבי נפטר כשהייתי בת 8, ואמי, שהיתה משוררת , נפטרה ממחלה קשה כשהייתי בת 10. סבתא גידלה אותנו, אותי ואת שני אחי הקטנים, ודאגה לכל מחסורנו.
סבתא נהגה להרדים אותי בשירה. אפשר לומר שהיא היתה המורה הראשונה שלי למוסיקה. היא לימדה אותי שירים רבים ועדיין שמור אצלי טנגו שכתבה לי בכתב ידה.
היתה לי חברה ששרה וניגנה בגיטרה, היינו שרות הרבה יחד. רציתי מאד שתהיה גם לי גיטרה, אבל ידעתי שאין אפשרות כלכלית לרכוש גיטרה ואפילו לא העזתי להביע את משאלתי. אבל סבתא כאילו ניחשה את מחשבותי, והביאה לי ליום הולדתי במתנה את הגיטרה הזאת. בדיוק אותה גיטרה שעמדה בחלון הראווה של החנות, ורציתי בה כל כך.
עלינו לארץ עם סבתא כשהייתי בת 12. כפי שאת מתארת לעצמך, המעבר לא היה קל. שנות ההתבגרות הסוערות עברו במקומות שונים אצל בני משפחה ובקיבוץ. בשנים אלה למדתי לנגן גיטרה קלאסית על הגיטרה הזו. ובגיל צעיר מאד עזבתי את הבית.
נרשמתי לאקדמיה למוסיקה ומימנתי את לימודי שם במלגות הצטיינות שקיבלתי. סיימתי שני תארים (בוגר ותעודת אמן בשירה ) בהצטיינות , והמשכתי לקריירה מקצועית בזמרה ובמוסיקה. בשלב מסוים החלטתי ללוות את השירה שלי בגיטרה, ואז חזרתי ללמוד גיטרה אצל מורים שונים.
לפני מספר שנים, במהלך חופשה משפחתית, נשבר צוואר הגיטרה. מישהו תיקן אותו בצורה לא מקצועית, ובהזדמנות זו גם צבע אותה בשחור. רציתי מאד להחזיר אותה למראה הקודם שלה. יש ברשותי כלי נגינה רבים וטובים. אך הגיטרה הזו היא המזכרת היחידה שנשארה לי מילדותי, ומסבתי האהובה שגידלה אותי כאם..."
בתמונות :
קלאודיה והגיטרה. הגיטרה לפני ואחרי התיקון.
|
|
|
|
|