צליל הוא הדבר החשוב ביותר בגיטרה. כשמדובר בגיטרות חשמליות הצליל הוא תוצאה של הרבה גורמים. העצים שמהם בנויה הגיטרה, המבנה והצורה של הגיטרה והאלקטרוניקה האחראית על הגברת הצליל. על מבנה הגיטרה ועל העצים אפשר לדבר הרבה ואין ספק שזה הבסיס העיקרי להפקת צליל מכל גיטרה. הפעם נעסוק באלקטרוניקה וצורת ההגברה של הגיטרה.

יש כמה צורות של הגברה לגיטרות החל ממיקרופון חיצוני או פנימי, טרנסדוזר בגשר התחתון ופיקאפים שהם מגנטים המעבירים "סיגנל" למגבר שמגביר את צליל הגיטרה. גם בין הפיקאפים יש כמה "משפחות" –"סינגלים", "המבקרים", פסיבים ואקטיבים. על סינגלים ועל פיקאפים אקטיבים גם נדבר בפעם אחרת ונתרכז כאן ב"המבקרים" ובעיקר בסגנון הווינטאג'י. מדובר בפיקאפים שמשחזרים את ה"המבקרים" הראשונים של גיבסון פי אי אפ מ1957-1962 - מהשנים שעד היום נחשב ל"המבקר" המבוקש ביותר. פיקאפ כזה, מקורי יעלה בין 1000 $ ל2000 $.

 הפיקאפ הזה יתאים לגיטרות ג'אז מכל סוג ל"לס פול" לחצי ורבע נפח, ל 335 ודומות. יש כאלה שחושבים שאפשר להרכיב פיקאפים מהסוג הזה גם על סטראט ודומות, לדעתי – מנסיון, זה לא עובד.

 על ארבעה פיקאפים נדבר קלאסיק 57 של גיבסון, "אנטיקוויטי", " סט לובר" ו"בנדטו" של סימור דנקן . בשנה האחרונה מיבאת "מרום" את סימור דאנקן ,המחירים ירדו, הזמינות טובה ואפשר אפילו להזמין. שידרוג גדול לשירות לעומת היבואנית הקודמת והיום יותר מתמיד כדאי לרכוש סימור דאנקן.

לפני כמה שנים מצאתי בוינאג'- חנות לכלי נגינה יד שניה(קינג ג'ורג' 33 – טלפון 03-6202645 )גיטרה ישנה ומוזנחת במצב קשה. התעלמתי ממנה במשך זמן, אבל יום אחד הרמתי אותה והיתי מופתע מהקלות שלה ומההרגשה שהיא חזקה ובנויה בצורה יוצאת מהכלל. ברור קצר, העלה שזאת גיטרה שיוצרה בשנת 1946 ושהיא מהגיטרות הטובות שאי פעם נבנו, על ידי "אפיפון", שהיתה בתקופה ההיא חברה אמריקאית והמתחרה היחידה ל"גיבסון", בתחום גיטרות הג'אז הטובות ביותר. קניתי אותה ושיפצתי אותה. הגיטרה לא היתה מוגברת והתחלתי לחפש דרך להגביר אותה. חיפשתי פיקאפ מתאים וניסיתי למצוא פיקאפ "ג'וני סמיט" של גיבסון- זהו פיקאפ שמתלבש על הצוואר ולא צריך לחתוך את הגיטרה כדי להרכיב אותו.

 החיפושים הובילו אותי לכל מיני מקומות אבל לא הצלחתי למצוא פיקאפ כזה בארץ. האינטרנט עוד לא היה כל כך מפותח ורק במקרה הגעתי יום אחד לאתר של בנדטו בונה הגיטרות מספר 1 בעולם. באתר מצאתי מספר טלפון ויום אחד פשוט חייגתי אותו כולל הקידומת לארצות הברית וכל השאר.

 להפתעתי ענה לי אדם מבוגר וחביב שהתברר תוך שניות שהוא לא אחר מאשר רוברט בנדטו, בונה הגיטרות המוערך ביותר שחי היום. היתה שיחה מאלפת שבה סיפר לי בנדטו שאת בניית הגיטרות התחיל מגיטרה של אפיפון שפרק והעתיק ושלדעתו אלה גיטרות הטובות ביותר שנבנו אי פעם. אחר כך התוודה לצורת ה"איקס" של גיטרות גיבסון ובסוף יצא לקרמונה ללמוד בנית כינורות מסורתית. הגדולה של בנדטו היא שהוא שילב בין המסורות של אפיפון, גיבסון ומרטין עם מסורת של בניית כינורות וצ'לים של קרמונה ( עיר בוני הכינורות באיטליה שם פעל סטרדיוריוס).באותה שיחה אמר לי בנדטו שאם אני מזמין ממנו גיטרה אני צריך לחכות 10 שנים בתור.

היום בונה חברת גילד את הדגמים שלו בפיקוחו והוא כבר לא בונה גיטרות בצורה מסחרית. בסוף השיחה , מחוף לחוף שערכה בערך שעה, ביקשתי מבנדטו שישלח לי פיקאפ ג'וני סמיט והוא הסביר לי לאן לשלוח את הצ'ק.

 כשהגיע הפיקאפ הרכבתי אותו על ה"אפי" שלי שדרך אגב הדגם שלה נקרא ברודווי, והתחלתי לנגן איתה. הצליל היה חלומי אבל היה קשה מאוד לנגן איתה. כשניגנתי אקוסטי היא נשמעה טוב והיה קל לנגן וכשחיברתי למגבר היה מאוד קשה להוציא צלילים ובגיגים היו לי הרבה התחלקויות ופיספוסים. כמעט שנתיים ניגנתי עם הג'וני סמיט עד שנשברתי והחלטתי להחליף את הפיקאפ.

 המסקנה שלי היתה שהפיקאפ היה פשוט קרוב מידי למיתרים וכדי להרחיק אותו חייבים לחצוב בטופ של הגיטרה. בלב כבד הלכתי להרצל ובעיניים עצומות ביקשתי שירכיב לי פיקאפ של גיבסון, את הקלאסיק 57 שכבר הייתי מאוהב בצליל שלו. אמרתי להרצל שלא יראה לי ולא יספר לי כלום רק שיעשה את זה וזהו. רק הוספתי, והוא הסכים שהברגים של הפיקאפ, צריכים להיות בדיוק מתחת למקום של האוברטון (בקורט לא שמעו על זה). שנתיים ניגנתי על האפי עם ה57 והצליל היה פשוט חלום. עדיין היה פער בין הנגינה ללא הגברה לבין הנגינה עם הגברה.

לפני זמן קצר שמעתי שמרום התחילו ליבא את הפיקאפים של סימור דאנקן ובמחירים מצויינים. במקביל קראתי בחוברת של סטיוארט מקדונלדס שיש פיקאפים על שם בנדטו שסימור דאנקאן בונה בעבודת יד.

 הרביואים על הפיקאפ הזה היו מצוינים ונזכרתי בשיחה עם בנדטו. הלכתי למרום וביקשתי מהם להזמין פיקאפ כזה. תוך זמן קצר היגיע הפיקאפ. החלפתי אותו והתוצאה היא שהגיטרה שלי כרגע לא נופלת משום גיטרה בעולם. לפני כמה שנים היתי בחנות הנחשבת בעולם לגיטרות ובמיוחד לגיטרות ג'אז ווינטאג'. מתוך 175 הגיטרות שניגנתי עליהם במשך שמונה שעות בחנות הזאת הזיכרון שלי(כתבה על הביקור במנדולין ברדר) אומר לי שזה נשמע ומרגיש ככה. כל הגיטרות הכי הכי- אל5 בנדטו, זידלר, בוסקרינו, ג'וני סמיט, סיטיישן וכל השאר. הפיקאפ הזה עושה את כל ההבדל. לנגני הג'אז – זה הפיקאפ הכי טוב שקיים היום בנדטו שנבנה על ידי סימור דאנקן.B6 באדיבות מרום שאיפשרו לי בדיקה של האנטיקוויטי והסט לובר הצלחתחתי לבדוק את שניהם מול פיק אפ של גיבסון עם מדבקה שחורה מאחור משנות השמונים. את הפיקאפים הרכבתי על לס פול משנת שבעים בפיקאפ הקידמי.

 הסט לובר נשמע יותר "טרבלי" מהגיבסון יפה וממוקד. הוא לא שונה בהרבה מהגיבסון וביסוד יש לו צליל דומה. הוא אולי קצת יותר חלש. יש בעיה להשוות ממש אחד לשני, בפרק הזמן שלוקח להחליף ולהחזיר את המיתרים לכוון ולהתחיל לנגן שוב , כבר לא זוכרים איך נשמע הקודם. כל הנסיון לתאר צליל במילים הוא קשה מאוד. יש שני סוגים של תיאור, האחד מדעי שמנסה לתת דיווח אמין ומדוייק – תדרים, עוצמה ומספרים. בכל הפעמים שקראתי כתבות מהסגנון הזה יצאתי מתוסכל ומבולבל בלי לקבל תמונה ברורה או אפילו רעיון על איך זה באמת נשמע. הסוג השני הוא תיאור ספרותי או אפילו פואטי עם הרבה דימויים, אני חסיד של הסוג הזה אבל האמת שאין הבדל כל כך גדול בין הפיקאפים השונים. מהניסוי הזה המסקנה העיקרית שלי היא שהנגינה מהווה 98% מהצליל .

 השוני הוא אולי בתגובה של הפיקאפ שהיא פחות אגרסיבית בסט לובר. הייתי אומר שזה פיקאפ מצויין והיתי שם אותו על כל גיטרה חוץ מגיבסון עם פיקאפ גיבסון – במקרה כזה זה קצת ביזבוז כי ההבדל יהיה כמעט בלתי מורגש. דבר אחרון וחשוב אם שמים סט לובר בקדמי כדאי לשים גם באחורי אחרת הבלאנס בין הפיקאפים לא טוב. אנטיקוויטי- הפיקאפ שהגיע אלי לא נראה כל כך ישן וזה קצת הפתיע אותי, אחרי כל התהליך של ה"ישון" עם הסיפורים על חדר מיוחד לעיניין וכל ההתמחות בנושא הישון. בכל מקרה הסאונד של הפיקאפ מצויין, גם הוא טיפה יותר פתוח מהגיבסון ונשמע יותר נקי בדיסטורשן.

קשה מאוד להכניס אותו לדיסטורשן והוא מאוד רגיש לדינמיקה של הנגינה. גם הוא דומה מאוד לגיבסון וההבדלים ממש קטנים. לקחתי את הלס פול והשויתי ללס פול אחרת שנת יצור 68 שהרכיבו לה בגשר האחורי ופיקאפ של גיבסון משנות השישים המאוחרות עם חריטה PAF בקידמי. ההבדלים לא היו כל כך גדולים. ה"פאפ" המקורי נשמע מדהים בדיסטורשן, נקי וברור שר ומתוק ועל ידו ה57 נשמע פחות ברור וצלול ועם איזה תוספת של פז מסביב לצליל הבסיסי. האנטיקוויטי נשמע יותר בהיר מהגיבסון ויותר רגיש לשינויי דינמיקה, הגיבסון יותר ממוקד אבל אולי חלק גדול נמצא בהבדלים בין הגיטרות. בסופו של דבר החזרתי את הגיבסון ללס פול והיא נשמעת טוב ולא צריכה שום שיפורים. איך אמר לי מישהו כששאלתי מה הוא חושב על הפיקאפ הזה והזה - תלמד לנגן

 מרום כלי נגינה בע"מ – ז'בוטינסקי 1 מול קניון במול טלפון03-6124466

www.seymourduncan.com/

www.harmony-central.com/Guitar/Data2/Seymour_Duncan/Antiquity-01.html

 www.harmony-central.com/Guitar/Data2/Seymour_Duncan/SH-55-Seth-Lover-01.html