|
| תומס מתיו דלונג ג'וניור, פאנק רוק ומה שביניהם |
| יום : 30 חודש : דצמבר שנה : 2007 |
|
| כתבה של משה אטליס |
|
 אם אני מוכן לשבת ולהאזין לפאנק רוק בלי שיכריחו אותי, סביר להניח שיהיה מדובר בלהקות: The Offspring, בלינק 182 ושלושת הפרויקטים שיצאו מבלינק 182 – 44+, Angels & Airwaves ו Box Car Racer. ובאמת, אם יש אי שם גיטריסט פאנק שבאמת שווה משהו ובאמת כדאי לכתוב עליו מאמר, זה טום דלונג, הגיטריסט והסולן של בלינק 182, Angels & Airwaves ו Box Car Racer.
תומס מתיו דלונג ג'וניור נולד ב 13.12.1975, בפוואי, קליפורניה. במהלך משחק כדורסל בתיכון, נתפס טום כאשר הוא שותה אלכוהול ולכן גורש מבית הספר. במהלך התקופה בה ישב בבית חסר מעש, קיבל טום לידיו גיטרה שמצא אביו של חברו במזבלה המקומית. טום התקבל לבית ספר אחר, שם נחשף לפאנק רוק והחל להתעניין בו. בבית הספר החדש, הכיר דלונג את אן הופוס, אחותו של מארק הופוס (בס), שהובילה את דלונג להכרות עם אחיה. ב 1992, השניים הכירו את סקוט ריינור (תופים) והחליטו להקים יחד להקה – בלינק 182. ללהקה, אגב, קראו בהתחלה בלינק, אך לאחר שלהקה אירית איימה בתביעה, השם שונה לבלינק 182.
הלהקה כמובן לא התחילה ישר מגדול, ובהתחלה היו מופיעים במועדונים קטנים, שם היו ידועות הופעותיהם בזכות שיתוף הפעולה אותו דרשה הלהקה מהקהל: תחרות החולצה הרטובה לבנות ותחרות המכנסיים הרטובים לבנים. כך ההופעות שלהם הפכו לשם דבר והלהקה צברה קהל מעריצים קבוע.
שני אלבומים מצליחים מאוד של הלהקה היו Enema of the State ("חוקן המדינה", שיבוש מילים של "אויב המדינה"), שיצא ב 1999, מיד לאחר שריינור הוחלף בטראוויס ברקר, בעקבות שמועות רבות שאמרו שסקוט מכור לסמים ולאלכוהול, זכה להצלחה מסחררת אפילו במיינסטרים ו Take Off Your Pants and Jacket, שיצא ב 2001, שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים בארה"ב. האלבומים היו בעלי אופי פאנקיסטי טיפוסי – שטותי, ילדותי ובדיחות מפגרות, או במילים אחרות, הם היו נורא כיפיים לשמיעה. גם הקליפים היו כאלה – חברי הלהקה נראו רצים ערומים ברחובות סאן דייגו (What's My Age Again). הקליפ השני היה זה שהביא להם את החשיפה הגדולה ביותר עד כה, שם הם בעצם עשו פארודיה על בקסטריט בויז וכל תרבות הפופ (All the Small Things).
אלבום נוסף שהוציאו היה The Mark, Tom & Travis Show, שיצא בשנת 2000. האלבום הוא אלבום הופעה חיה שמכיל גם בונוסים: בדיחות בין השירים, והרבה! איכות כזאת של בדיחות כיתה א' מזמן לא ראיתי. ועל זה אמרו השלושה: "באנו לכאן כדי לדבר ולספר בדיחות גסות. השירים סתם מטרד".
לאחר השתתפותם של טום וטראוויס בלהקה Box Car Racer, פרויקט צד שהוקם ע"י טום ב 2003, בלינק שחררו עוד אלבום, הנושא את שמם, שהציג צד הרבה יותר בוגר של השלושה.
היה זה האלבום האחרון שלהם (לא כולל אלבום הלהיטים), וטום החליט לעזוב את הלהקה, בגלל מתחים שונים שיצרו קרע בינו לבין שני חברי הלהקה הנוספים. לעומת זאת, הלהקה עצמה הודיעה בתחילת 2005 כי כעת הגיע הזמן להיות קצת עם המשפחות שלהם ולהנות מפירות עבודתם.
דלונג גר כרגע עם אשתו, בתו ובנו בראנצ'ו סנטה פה, קליפורניה, ארה"ב. טום הוא גם בעליהם של חברת הנעלה וחברת ביגוד (מקבת' ואטיקוס), שאותן הוא הקים עם מארק הופוס ועוד חבר, למרות שכרגע הוא מנהל את העסקים ללא מארק.
למרות שאין שום תוכניות לגבי איחוד הלהקה בלינק 182, אמרגני הלהקה משיבים על השאלות לגבי הסיכויים לאיחוד הלהקה "אין לדעת מה יביא יום המחר".
בעקבות הפירוק, מארק וטראוויס הקימו את להקת הפופ פאנק/רוק אלטרנטיבי 44+, שהוציאה את האלבום המצליח When Your Heart Stop Beating. טום, לעומתם, הקים את Angels & Airwaves, להקת רוק אלטרנטיבי ובעלת אופי בוגר יותר ממה שהציגו בלינק 182, שהוציאה שני אלבומים מאוד מצליחים: We Don't Need to Whisper ב 2006 ו I-Empire שיצא ממש עכשיו, בנובמבר 2007.
אגב, למרות מערכת היחסים המתוחה בינו לבין מארק וטראוויס, טום עדיין מבצע קאברים לשירים של בלינק 182 (כמו Down ו I Miss You) ולשיר There Is של Box Car Racer עם Angels & Airwaves.
לגבי הגיטרות של טום, לטום יש שתי גיטרות סיגנצ'ר: האחת בפנדר והשניה בגיבסון.
הפנדר היא סטראטוקסטר מותאמת אישית למפרטו של דלונג, והיא בעלת גוף אלדר, צוואר מייפל קשיח עם פרטבורד מרוזווד, למרות שנראו כמה דגמי קאסטום עם פרטבורד מייפל, האדסטוק גדול בסגנון שנות ה 70 ומפתחות ננעלים של ספרזל. הגיטרה נשלטת ע"י האמבקר יחיד של סיימור דנקן בפוזיציית הגשר וכפתור ווליום בלבד שמוסיף למראה הפשוט של הגיטרה. בהתחלה הגיטרות הגיעו עם גשר טרמולו, אך לאחר מכן הגשרים הוחלפו לקבועים.
את הגיבסון טום קיבל בהקלטות של האלבום הנושא את שמם, מדובר בדגם קאסטום של הדגם ES-335, שמגיע בצבע חום עם פסים בצבע שמנת. הגיטרה מגיעה בעיצוב החצי-נפח הקלאסי של גיבסון, האמבקר המותאם במיוחד לפאנק בפוזיציית הגשר, שנותן סאונד דק ודיסטורשני – הסאונד המאפיין את להקתו הקודמת של טום – בלינק 182.
טום דלונג בשבילי הוא גיטריסט הפאנק היחיד שווה משהו. יש לו ריפים מגניבים וקולעים שלא מסתכמים בפאוור קורדס בלבד. המילים אמנם שטותיות, אבל זה עדיין מצליח להצחיק אותי. כיפי לשמיעה, קופצני וקליט. ועל זה טום אמר: "אנחנו פשוט כותבים כמה מילים ומתפללים לאלוהים שהן נשמעות הגיוניות יחד. וגם אם הן לא, זה לא משנה. אנחנו אמנים".
|
|
|
|
|