|
| הביוגרפיה של אלוהים, אריק פטריק קלפטון |
| יום : 16 חודש : דצמבר שנה : 2007 |
|
| משה אטליס |
|
 אריק פטריק קלפטון, בניגוד לדיעה הרווחת אך המוטעית שנולד כאריק קלאפ, נולד ב 30.3.1945, בעיירה ריפלי בחבל סארי שבאנגליה. ילד מנומס עם ציונים גבוהים מהממוצע וכישרון מיוחד לאומנות. הוא היה בנם הלא חוקי של פטרישיה קלפטון בת ה 16 ואדוארד פראייר, איש צבא קנדי ששירת באנגליה במלחמת העולם השניה. בגלל שאימו הייתה צעירה ולא יכלה למצוא דרך כדי לתמוך בבנה, ואביו, שאותו אריק מעולם לא פגש, חזר בחזרה לקנדה לאשתו לפני הולדתו של אריק, המשמורת על אריק (או ריקי, כמו שסביו קראו לו) עברה לידי סביו. עד לגיל 9, אריק חשב שסביו הם הוריו, ואילו אימו היא אחותו. רק שאז גילה את האמת, אך המשיך להתנהג כלפי אימו כאילו שהיא אחותו. היא לא הייתה מעוניינת לשמש לו כאמא וגם לא שיקרא לה ככה. היא אמרה שאחרי כל מה שסבא וסבתא עשו בשבילו, עדיף שימשיך לקרוא להם "אמא" ו"אבא". זאת הייתה סטירת לחי ענקית לאריק, וכנראה גם שזו הסיבה להתעללות הנפשית שעברו כל נשותיו של אריק בהמשך חייו.
בימי נעוריו, הוא ראה את ג'רי לי לואיס מנגן על גיטרה בטלוויזיה. זה היה הניצוץ שהבעיר את האש שלו. אחרי שצפה בהופעות של ג'רי בטלוויזיה ובגלל האהבה שלו לבלוז, הוא מיד רצה להתחיל ללמוד לנגן על גיטרה. הוא למד בקולג' קינגסטון לאומנויות, אך גורש משם בגיל 17 בגלל שהיה מנגן על הגיטרה שקיבל מסביו במקום ללמוד.
ב 1963 קלפטון הצטרף למספר להקות רוק/בלוז, כגיטריסט ליד, כמו The Roosters ו The Yardbirds, שבהמשך כללו עוד שני גיבורי גיטרה בריטיים של שנות ה 60: ג'ימי פייג' וג'ף בק. בלהקה זו, אריק קלפטון קיבל את כינויו המפורסם, Slowhand, בגלל שבאמצע הופעות, כשהיה קורע מיתר עקב הבנדים המפורסמים שלו, הוא היה מחליף את המיתר בעצמו, והקהל היה מגיב במחיאות כפיים איטיות עד שתהליך החלפת המיתר היה מסתיים וקלפטון היה חוזר לנגן. עוד סיבה לכך היא אירונית. הרי קלפטון מנגן מהר...
למרות ששני האלבומים הראשונים של הלהקה: 5 Long Yardbirds ו For your Love הצליחו באופן סביר, קלפטון פרש מהלהקה ב 1965, כי הרגיש שהם היו מתנתקים מהשורשים והולכים לכיוון הפופ החדשני. לכן, מיד לאחר הפרישה, קלפטון הצטרף ל Bluesbreakers של של ג'ון מייל, הקליט איתם את האלבום המצליח ועטור השבחים The Bluesbreakers with Eric Clapton ב 1966 ובאותה שנה גם אותם נטש קלפטון והקים להקה בשם Cream, הסופר גרופ הראשונה בהסטוריה ששילבה את הבלוז של קלפטון עם רוק מתקדם ונחשבה לפורצת דרך ברוק הבריטי של שנות ה 60, עם הבסיסט, המפוחן והסולן ג'ק ברוס והמתופף ג'ינג'ר בייקר. קלפטון היה שר שם לפעמים, אך תפקיד השירה המובילה היה של ברוס. קלפטון אמר שעם הלהקה החדשה הוא רוצה ליצור מהפכה מוזיקלית במחשבה המוזיקלית, לשנות את העולם, לבלבל אנשים ולהדהים אותם, וזה הצליח. בגלל מסעי הופעות נרחבים ומכירות יוצאות דופן של שלושת האלבומים הראשונים: Fish Cream, Disraeli Gears ו Wheels of Fire, הלהקה נהייתה פופולרית כמו הביטלס והרולינג סטונס! עם הצלחה כזו, קלפטון נהיה גיטריסט מאוד מפורסם ומוערץ וכתובות הגרפיטי שקראו "קלפטון הוא אלוהים" רק הלכו והתרבו. באותן שנים, קלפטון שיתף פעולה עם אומנים נוספים, כמו הביטלס באלבום הלבן שלהם ופראנק זאפה. למרבה הצער, הלהקה סבלה מבעיות רבות בגלל האגואים המנופחים של של חבריה, וזה מה שהוביל להתפרקותה ב 1968 והקלטת אלבום הפרידה של הלהקה ב 1969, Goodbye.
באותה שנה, קלפטון ובייקר הצטרפו ללהקת על בשם Blind Faith, ביחד עם סטיב ווינווד וריק גרץ'. הם הקליטו אלבום אחד הנושא את שם הלהקה, והתפרקו אחרי פחות משנה לאחר שסיימו מסע הופעות בארה"ב.
ב 1970, פנה קלפטון לקריירת סולו ושחרר את אלבומו הראשון, הקרוי על שמו. האלבום הוקלט עם עוד שלושה מוזיקאים: הבסיסט קארל רדל, הקלידן בובי וויטלוק והמתופף ג'ים גורדון, ולבסוף הארבעה הקימו את Derek and the Dominos והקליטו את האלבום המופת של קלפטון - Layla and Other Assorted Love Songs, בו גם התארח הגיטריסט דיוויד אולמן, מהאחים אולמן. שיר הנושא "Layla" נכתב למעשה ע"י קלפטון על משולש האהבה בינו לבין ג'ורג' האריסון ואשתו הצלמת והדוגמנית פטי בויד, שבסופו של דבר התחתנה עם קלפטון ב 1979 והתגרשה ממנו כ 10 שנים לאחר מכן.
למרבה הצער, בין השנים 1970-1973, לאחר התפרקות הדומינוס, בגלל לחץ ובעיות אישיות, קלפטון התמכר קשות להרואין, וזאת הייתה הסיבה להתפרקות הדומינוס בזמן מסע הופעות בארה"ב. במהלך שנים אלו, קלפטון הופיע פעם אחת בלבד בקונצרט צדקה לבנגלדש, שאורגן ע"י ג'ורג' האריסון, והמשיך להסתגר בביתו למשך שנתיים.
בשנת 1973, פיט טאונשנד, גיטריסט להקת The Who, ניסה לפתות את אריק לחזור לבמה, ואירגן בשבילו שתי הופעת קאמבק בתיאטרון Rainbow בלונדון. למרות התמכרותו הקשה, הקהל הופתע לראות שכשרון הנגינה של קלפטון לא נעלם. כאות תודה לפיט, קלפטון השתתף בסרט "טומי" של הלהקה של פיט. בשנת 1974, הקליט קלפטון את האלבום 461 Ocean Boulevard, שזכה להצלחה וכלל קאבר לשיר הידוע של בוב מארלי – I shot the Sheriff, מה שעזר לבוב מארלי לפרוץ לשוק האמריקאי והבריטי. במחצית השניה של שנות ה 70 הוקלטו גם הלהיטים Wonderful Tonight ו Lay Down Sally.
ב 1980, קלפטון שיחרר את האלבום החי Just One Night, ששוב הזכיר לכל מעריציו מי זה אלוהי הגיטרה. אך למרבה הצער, הייתה זו נקודת ההתחלה של בעיות שתייה קשות שבגללן קלפטון אושפז בשנת 1981 למשך כמה חודשים. לאחר שהשתחרר, הוא הוציא את האלבומים Another Ticket ב 1981, Money and Cigarettes ב 1983 ו Behind the Sun ב 1985 שקיבלו ביקורות לא מחמיאות במיוחד וקיבלו הצלחה מסחרית מוגבלת ואת August ב 1986 ו Journeyman ב 1989, שהגיעו לשלושת המקומות הראשונים בבריטניה. האגדה הלכה וגדלה, וכהוכחה לכך שיחרר רטרוספקטיבה על הקריירה של קלפטון בדמותה של 4 דיסקים, Crossroads, ב 1988. האלבום זכה בגראמי בפרסים: "Best Historical Album" ו "Best Linear Notes".
ב 1989, אריק קלפטון התגרש מפטי בויד, בגלל הפרשיה שלו עם לורי דל סנטו, דוגמנית איטלקייה שהולידה להם בן, קונור, באוגוסט 1986. לאריק ולפטי לא היו ילדים, כי פטי לא יכלה ללדת.
שנות ה90 המוקדמות לא היו זמנים טובים במיוחד עבור קלפטון. בשנת 1990, קלפטון הופיע באולם Robert Albert Hall, ובדיוק כשחשב שמצא שוב את הדרך הנכונה לחדור לתודעת הקהל, סיבוב ההופעות שלו נקטע ב 27 באוגוסט 1990 בעקבות תאונת הליקופטר שבגללה נהרגו נגני הליווי שלו, שהיו שלושה מחבריו הטובים: הגיטריסט הידוע סטיבי ריי ווהן, קולין סמית' וניגל בראון.
כמה חודשים לאחר מכן, ב 20 במרץ 1991, בעיצומו של מסע הופעות נוסף ("24 לילות) קונור, בנו היחיד של קלפטון לדוגמנית האיטלקייה לורי דל סנטו, נפל מחדר השינה שלו מבניין דירות בניו יורק מהקומה ה 53, ומת. ב 1992 קלפטון כתב את השיר קורע הלב Tears in Heaven, כמחווה לבנו, שהוקלט באלבום MTV Unplugged, שזכה בשישה פרסי גראמי והופיע גם בפסקול הסרט Rush.
רק בהלוויה של בנו, נודע לפטי בויד כי בשנת 1984, כשהיא עדיין הייתה נשואה לקלפטון, קלפטון ניהל מערכת יחסים ארוכה מאוד עם איבון קלי. לשניים אפילו נולדה בת, רות, בינואר 1985, אך השניים לא טרחו לחשוף את העובדה שיש להם בת, והעניין התגלה, כאמור, רק בהלוויה של קונור.
ב 1996, קלפטון היה במערכת יחסים עם הזמרת שריל קראו, אך הם נפרדו מהר ונשארו ידידים בכל זאת. שריל קראה למערכת היחסים הזו "הטעות המועדפת עליי".
כרגע קלפטון נשוי למליה מק'אנרי, אמנית בת 25, שאותה הכיר ב 1999, במהלך עבודתו עם B.B King, כשהיא עבדה עבור ג'ורג'יו ארמאני. הוא נכנס לחנות שלה וחברו אמר לה שאריק קלפטון נכנס לחנות שלה, אך היא כתגובה שאלה "מי זה אריק קלפטון?" אריק נישא לה כשהוא בן 54 בשנת 2002. הם נישאו בכנסיה בעיר הולדתו של קלפטון באנגליה בטקס צנוע ופרטי, ויש להם כרגע 3 בנות.
ב 1994, חזר קלפטון לנגן בלוז שוב, כשהוא מציב סטנדרטים חדשים של בלוז באלבומו From the Cradle. האלבום זכה לביקורות נלהבות והצלחה מרשימה.
ב 1997 הוא שיחרר אלבום את אלבומו מפרויקט הצד שלו TDF, שכלל את קלפטון וסיימון קליימי, Retail Therapy, שסימל את סוף תקופת הרוק-בלוז שלו, בגלל הכיוון האלקטרוני של האלבום. האלבום היה כישלון מכל הבחינות, אך למרות זאת, עוד באותה שנה, תחת הפקתו של קליימי, הוא שיחרר את האלבום Pilgrim, שהיה מועמד בגראמי לפרס אלבום הפופ הטוב ביותר של שנת 1998. האלבום הצליח מסחרית, אך המבקרים לא התלהבו. ב 1999, הוא זכה בגראמי על הביצוע שלו בשיר The Calling מהאלבום Supernatural של סנטנה.
בשנת 2000, קלפטון חזר לשורשי הבלוז שלו, כשהחל לעבוד עם BB King, ענק בלוז האגדי, על אלבום בשם Riding with the King, ובשנת 2001 יצא אלבומו Reptile, שכולל שירים חדשים וחידושים לקיימים.
ב 2005, קלפטון הוציא את האלבום הבלוזי המצליח Back Home, וב 2006 את The Road to Escondido עם ג'יי ג'יי קייל, אלבום שכולל בתוכו סגנונות שונים.
אריק הקים בשנת 1997 את ה Crossroads Centre – מרכז גמילה מסמים ואלכוהול באנטיגואה. אריק ממשיך לתרום למענו באופן קבוע, גם באמצעות מכירות פומביות של הגיטרות שלו בעיקר שהוא מארגן.
באוקטובר 2007, הוא שיחרר את Eric Clapton: The Autobiography, ספר אוטוביוגרפי על חייו. בספר יש תמונות של קלפטון, והוא מכסה את כל חייו עד כה.
ובקשר לאבא? כאמור, אריק אף פעם לא פגש את אביו ומעולם לא נודעה לו זהותו המדויקת, חוץ משמו, עד שעיתונאי קנדי מטורונטו בשם מייקל וולושק לא לקח על עצמו את המשימה. הוא חקר אודות כוחות קנדיים ששירתו באנגליה במלחמת העולם השניה, חיפש שם את שם המשפחה פראייר, ופתר את התעלומה. לאיש קראו אדוארד וולטר פראייר, נולד ב 21.3.1920 במונטריאול ומת ב 15.5.1985 בניומרקט, אונטריו. הוא היה מוזיקאי (פסנתרן וסקסופוניסט) ולא מצא לעצמו מקום קבוע לשבת בו במשך כל חייו. הוא נישא כמה פעמים, הוליד כמה ילדים וכנראה שלעולם לא ידע שבנו הוא אריק קלפטון. אריק הודה אישית לעיתונאי במפגש בשדה התעופה מק'דונלד קרטייר באוטאווה, קנדה.
במשך שנות ה 60, כתובות הגרפיטי הבולטות ביותר בניו יורק ובלונדון אמרו ש"קלפטון הוא אלוהים". אריק קלפטון הוא ללא ספק אחד הגיטריסטים שיותר השפיעו על הרוק המודרני. הוא היה אולי הגיטריסט הכי פופולרי במשך 40 שנה והבן אדם היחיד שנכנס להיכל התהילה של הרוקנרול 3 פעמים – עם קצפת, ציפורי החצר, וכגיטריסט סולו. סגנון הנגינה שלו נע בין בלוז לרוק כבד, עם כל מה שביניהם. אין אחד שהיה בהופעה של קלפטון ואמר שהיה לא פחות מלא יאמן. הליריקה שלו מלאת משמעות והרבה מאוד אנשים מחשיבים אותו לאלוהי הגיטרה. כמו הרבה מאוד אמנים לפניו, גם הוא עבר זמנים טובים וזמנים קשים וראה במוזיקה כמקום מפלט, כדרך לשחרר רגשות הקשורות לטרגדיות משפחתיות שעבר ולהתמכרויות שלו לסמים ואלכוהול. זה היה, בקצרה, כמובן, הסיפור של אריק קלפטון, גיטריסט עם סיפור חיים קשה במיוחד, שלמרות הכל, הצליח להתגבר ולעלות למעלה.
|
|
|
|
|