הדור הבא של הלהקות – טיפים להופעה נכונה


הדור הבא של הלהקות – טיפים להופעה נכונה
יום : 7 חודש : נובמבר שנה : 2007

כתבה של משה אטליס

יצא לי להיות בהרבה הופעות של להקות מתחילות. אולי סתם כי הייתי במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, ברוב המקרים. כמובן שיש כאלה שיוצאות מן הכלל, אבל מה לעשות שרוב הלהקות הצעירות לא יודעות מה הן עושות בכלל? בד"כ חברי הלהקה יבואו עם תספורות מוזרות או סתם שיער ארוך כי זה מגניב, יתלו את הגיטרה בגובה הקרסוליים, ינגנו ריפים גרועים של מטאליקה/נירוונה (לא הלהקות גרועות, הנגינה של הילדים) ויתנו קפיצות כאלה עם הגיטרה שיוציאו אותם מהקצב-לא-קצב שהם ניגנו בו. אבל זה כיף לראות את זה. נכון שלפעמים זה כואב ומציק, אבל לפעמים דווקא רואים אחלה חבר'ה. העובדות מדברות בעד עצמן. הופעה של להקה להקה, בעיקר זאת שמורכבת מצעירים חסרי ניסיון, תיראה קצת טפשית בפעמים הראשונות שלהם. גם אם הם מרגישים נורא מנוסים ומוכנים. יש הרי קפיצה משמעותית בין נגינה בחדר חזרות לנגינה בפני קהל. "מה זה? הם מסתכלים עלינו! מה לעשות?!" אין מה לעשות בנידון. רק להבין שאתם לא הראשונים ולא האחרונים שעושים זאת. אז כדי לא להשליך חבר'ה כמוכם לגוב אריות, החלטתי לנסות ולעזור ולתת את מה שאני יכול כדי שתשדרגו את עצמכם ותגיעו מוכנים כבר מראש. עם המוזיקה אולי לא אוכל לעזור, אבל עם ההופעה, כן. טיפ מס' 1: אתה צריך להיות בעל ביטחון. אם אין לך כזה, שחק אותה כאילו יש לך. ברצינות, ממבט אחד אנשים יכולים להגיד לך אם אתה מפוחד או לא. ואם אתה נמצא ברמות של להשתין במכנסיים מרוב פחד, תתחיל להעמיד פנים שאתה בסדר ואפילו מגניב. זקוף את הגב. ותעשה לעצמך טובה, תסתכל על הקהל. הם כאן כדי להסתכל עליך, אז תסתכל עליהם בחזרה. הרי חוק מספר 1 של מרצים ואנשים שמופיעים בפני קהל, זה לבחור מישהו אקראי מהקהל וכל ההופעה להסתכל עליו ועל התגובות שלו. אם גם לזה אתה לא מסוגל, בחר לך פינה ריקה ותסתכל עליה, לפחות הקהל יחשוב שאתה מסתכל עליו. אל תוסיף על עצמך לחץ. ההפך, תרגיע את עצמך. הופעה זה לא הזמן הנכון להתמלא בו בלחץ. נכון שצריך להתמקד במה שעושים, אבל צריך גם מתישהו להנות מזה. אם אתה צריך להסתכל כל הזמן על צוואר הגיטרה כדי להיות מסוגל לנגן, כנראה שהבמה היא עוד לא המקום בשבילך. תתאמן עוד קצת, ואל תעלה על הבמה בלי שתוכל להסתכל כל ההופעה על איזו בחורה יפה מהקהל בלי לטעות. או לפחות רוב ההופעה. טיפ מס' 2: אם אתה מתרגש יותר מדי, הימנע מהפסקות. אם אתם עומדים שם ושואלים אחד את השני בין השירים "זה היה בסדר? אלימלך, אתה מוכן?", או לפחות משתהים שם ומסתכלים אחד על השני במבטים שאומרים את זה, אתם תיראו כמו חבורה של תינוקות. אם עשיתם איזו טעות, אל תדברו על זה על הבמה. אל תסתכלו על המתופף ותגידו "סליחה, יששכר, טעות שלי." אם מישהו אחר מהלהקה טועה, אל תסתכלו עליו ואל תזכירו את זה בין השירים. תרביצו לו אחרי ההופעה, אבל אל תתנו לאף אחד מהקהל לדעת שהייתה טעות. כמעט אף אחד לא שם לב, תתפלאו. לא צריך להזכיר את העובדה שאסור בשום פנים ואופן לעצור באמצע שיר כי שמעתם טעות של מישהו או שלכם, נכון? נגיד שאתם מנגנים בהופעה 10,000 תווים ובאחד מהם טעיתם, אז ניגנתם 99.99% תווים נכונים. אל תתנו ל 0.01% האלה להטריד אתכם במהלך ההופעה. תנו לזה להטריד אתכם יום אחרי, כשתתרגלו בבית. אני מתאר לעצמי שגם 85% תווים נכונים זה בסדר. הרי אם בבית הספר קיבלתם 85 ומעלה, אתם שמחים, לא? אותו הדבר. כשתחזרו הביתה, תתאמנו על האחוזים הנותרים כדי להשלים את זה ל 100%. אה כן, לכוון מהר. נכון, אתם צריכים אולי לכוון את הכלים בין השירים, אבל זה אמור להיעשות מהר. ואל תתנו לזה להפוך לאובססיה. לא צריך לכוון אחרי כל שיר. פשוט נגנו. טיפ מס' 3: תראה קצת רגש. אל תתחילו להיות מוזרים ואל תהפכו שם לזומבים, אלא אם כן אתם עושים קאבר לשיר זומבי של הקראנבריז. ראיתי פעם להקה שעלתה לבמה, כל הנגנים יצרו קשר עין עם הקהל, חייכו, ניגנו, נהנו. אבל הזמר? הזמר לא הסתכל שניה אחת על הקהל, היה בעל הבעת פנים רצינית מדי כל ההופעה והיה נראה כאילו הוא בכלל לא רוצה להיות שם. ואת האמת? זה מה שהרס לי את ההופעה. דברים כאלה בקלות מונעים מהקהל לבוא שוב להופעה של להקה כזאת. זה נותן הרגשה כאילו שהקהל לא רצוי שם ושאתה יותר נעלה מהם. אולי הזמר שיחק אותה ככה בכוונה, אולי זה הסטייל, אבל לא אהבתי את זה. אגב, עדיף רגש שלילי מאשר חוסר רגש בכלל. זה עובד יפה בלהקות מטאל, שתמיד נראות עצבניות לגמרי, או להקות אימו שנראות עצובות. טיפ מס' 4: סולנים. אם הגיטריסט שלכם הוא גם הסולן, דלגו הלאה. אבל אם הסולן אצלכם לא מנגן על שום כלי, שימו לב לתנועות הידיים שלו, זה נורא חשוב. אם הוא לא יודע מה לעשות עם הידיים, הוא יראה כמו מטומטם. אם שתי הידיים שלו מחזיקות את המיקרופון, זה בסדר. אם הוא אוחז את הסטנד של המיקרופון עם שתי הידיים, גם זה בסדר. אבל אם הוא מחזיק את המיקרופון עם יד אחת ואת היד השניה שם בכיס, אתם בצרות. הקהל שם לב להתנהגויות כאלה. זה מסיח את הדעת אפילו. וזה גורם לך להיראות חסר ביטחון ודי מטומטם. ההצעה שלי היא ללכת לחנות של קלי עבודה ולקנות כמות נכבדת של אומים, או כל דבר קטן שקשה לראות מרחוק ושלא יהיה חד. כל פעם שתראו אותו עם יד בכיס, זרקו לו איזה אום לראש. זה כבר יגרום לו להיפטר מההרגל המגונה. בכל מקרה, החטא הכי גדול של סולנים הוא לנגן על Air Guitar. אם תראו את הסולן שלכם עושה דבר כזה, אני לא ממליץ לזרוק עליו אום. אני ממליץ לדפוק בו מסמר. עם פטיש. הכי גדול שתמצאו. זה הדבר הכי מזעזע שאפשר לראות על במה. ברצינות, אם הבחור ממש רוצה לנגן על כלי, קנו לו איזה שליש/תוף מרים. אגב, כלים כאלה באמת יכולים למצוא לו תעסוקה טובה, והרבה מאוד סולנים משתמשים בכאלה בשביל האווירה. ע"ע לד זפלין, גאנז אנ' רוזס, רד הוט צ'ילי פפרס וכו'. אם הסולן ימשיך לעשות זאת, קחו מסקינטייפ טוב ותדביקו לו את הידיים לסטנד של המיקרופון לפני ההופעה. הוא יצטרך לגרור אחריו את הסטנד על הבמה, אבל זאת אשמתו. בשורה התחתונה: זה לא משנה אם הסולן שלכם זה אקסל רוז או אנטוני קידיס. אם הוא עושה את הקטע של האייר גיטר, אתם כולכם תיראו כמו מטומטמים. טיפ 5: מוזיקאים או שחקנים? בסוף לומדים שיש המון מעבר לסתם להיות על הבמה ולנגן. אתם תחשבו על איזשהו רעיון ותתחילו לשחק במקום לנגן. הרבה להקות מפרסמות את עצמן בזה שהן מגוונות בהופעות ומנסות לדחוף גימיקים מסוימים. בד"כ זה מתבטא בתאורה מסוימת, לבוש/חליפות ועד לפירוטכניקה. לדוגמה, עיצובי הבמה המפוארים של איירון מיידן או המייקאפ והתלבושות של קיס. אין שום דבר רע בגימיקים. אפילו גימיק גרוע יכול להיות כיפי. העיקרון הכי חשוב פה הוא שגימיק חייב להישאר להרבה זמן. אסור לשבור את הגימיק באמצע, במיוחד כשאתם כבר מפורסמים ובמיוחד כשזה בזכותו. אסור גם להראות שאתם לועגים ומזלזלים בגימיק שלכם, אלא אם כן זה חלק מהעניין. לדוגמה: סיפרו לי פעם על להקה צעירה שמנגנת מוזיקה אינסטרומנטלית שהחליטה לדחוף את הרעיון שאין להם סולן. לא היו להם מיקרופונים על הבמה, חוץ מאלה של התופים, ולכן נוצר מצב שהם לא יכלו לדבר עם הקהל בכלל. במקום זה, הם החליטו להביא מקרן שקופיות עם שקופיות שהם הכינו כדי להציג את עצמם. בסוף ההופעה הם הציגו שקופית שאמרה "הייתם נהדרים. נשמח לראות אתכם בהופעות הבאות". אהבתי לגמרי. מצד שני, שמעתי על מספיק להקות שחיקו את הרעיון של התחפושות והיו עולים עם תחפושות לבמה. העניינים היו מתחממים, הם היו מורידים את התחפושות וכך הגימיק היה נכשל אחרי פחות מהופעה אחת. תחשבו על זה, מה עם לורדי, סליפנוט, קיס? מה היה קורה אם הם היו מתייאשים מהגימיק שלהם? אני לא בטוח שהם היו מתפרסמים. טיפ מס' 6: לעשות שטויות רק כשבטוחים בהן. ראיתי כבר הרבה חבר'ה בהופעות ראשונות שהיו קופצים עם הגיטרות, עושים האד-באנגינג, גב-אל-גב, יורדים על הברכיים ומה לא. כאן זה חד משמעי: פשוט לא. כל עוד אתם לא מספיק מקצועיים כדי לעשות שטויות ועדיין להישאר בקצב, ודברים כאלה תמיד מוציאים מקצב חבר'ה מתחילים, אתם לא עושים את זה. חוץ מזה שגב-אל-גב מוציא אתכם קצת מעורערים מינית מהעניין. מה שכן כדאי להשקיע בו, זה אלתורים. כשאתם בטוחים שאתם מנגנים את כל הפלייליסט שלכם פיקס, וכבר הבאתם כמה אנשים שיעבירו עליכם ביקורת והכל טוב ויפה, תשקיעו בילתורים. תנסו לדחוף אלתורים קטנים על הכלים, תווים נוספים, כדי שלא ישעמם וישמע כמו חיקוי. תנו קצת מעצמכם. בסה"כ זה הופעה שלכם, ולא של מטאליקה. תשנו קצת את הסולואים, לא לנגן הכל תו תו. זה גם מראה לקהל שאתם בטוחים בעצמכם, זורמים עם המוזיקה ולא מנגנים כמו תוכים. כשיהיו לכם גם אלתורים יפים, תוכלו גם להתפרע יפה על הבמה. ואגב מטאליקה, לא לנגן שירים חרושים של כל מיני להקות. ע"ע קליפורניקיישן, סמלס לייק טין ספיריט וכו'. תחדשו קצת. לא את כל השירים הקהל חייב להכיר, גם אם זה חשוב. לפעמים גם לקהל נמאס משירים נדושים. ואם בכל זאת החלטתם לנגן שיר שכזה, תחדשו אותו. תעשו לו עיבוד שונה. שימו בו משהו מעצמכם. טיפ מס' 7: זה לא טיפ, זה קצת ניפוח אגו. אתם צריכים להבין שבין אם אתם מופיעים מול 20 איש ובין אם 20,000 איש, כמעט כולם שם בקהל "מתים" להיות על במה עם כישרון כמו שלכם. גם אם הם לא אוהבים את המוזיקה שלכם, הם פשוט מקנאים במעמד שלכם שם על הבמה. אז בפעם הבאה שתהיו לחוצים מהאנשים בקהל, תזכרו שהם "אנשים בקהל" ואתה וחבריך מהלהקה "על הבמה", חיים את החלום של האלה מהקהל. תיזכרו רגע איך התחלתם לנגן. חשבתם תמיד כמה מגניב זה להיות על במה ולהופיע מול אנשים שבאו לראות ולשמוע אותך. כמה שרציתם להגיע למעמד כזה. עכשיו, שאתם על הבמה, תיזכרו איזו דרך ארוכה עשיתם כנגנים. הגשמתם לעצמכם את החלום שחלמתם בהתחלה. זה לא גודל ההופעות שקובע, זה העניין שהגעת למעמד שרצית להגיע אליו. אנשים חולמים להיות על במה, ואתה הגעת לזה כבר! אז אל תיתן לזיופים קטנים וטעויות להרוס לך את ההרגשה ואת החלום. טיפ מס' 8: אתם נותני שירות. כשאתם מנגנים לאחרים, אתם "נותנים". מתי הייתה הפעם האחרונה שעשיתם בה משהו נחמד למישהו אחר ופחדתם מזה? ככשאתם מחזיקים את הדלת פתוחה לאישה זקנה, אתם מתרגשים מזה? כשאתם תורמים כסף למשהו, אתם כמעט משתינים במכנסיים? כשאתה תורם למישהו מזמנך, אתה נלחץ מזה? לנגן זה לא שונה מזה. אתם לא אמורים להרגיש כמו ספורטאים אולימפיים שחייבים לעשות הכל טוב ומדויק כדי לזכות במדליית זהב. אל תחשבו שביאסתם את האנושות אם זייפתם ועשיתם טעות או שהקהל לא אהב את ההופעה שלכם. כשאתם רואים את ההופעה שלכם כנתינה, אתם לא אמורים להילחץ. חלק יאהבו את ההופעה וחלק לא, זאת הבחירה שלהם. גם אם ניגנתם הכל באופן מושלם. בכל זאת, כולנו בני אדם, כולנו שונים, לכל אחד יש את ההעדפות והטעם שלו. אתם סה"כ באים לחלוק את הכשרון שלכם עם אנשים אחרים. בשורה התחתונה, תזכרו שלא באתם "להרשים אחרים" אלא "לתת לאחרים". טיפ מס' 9: פחד הוא זמני. ברגע שתעלו על הבמה, הפחד יעלם. חייכו כמה שיותר, תהיו אתם ותראו לכולם שאתם נהנים. הכי חשוב זה לעלות להופיע כאילו זאת ההופעה הראשונה שלך. צריך לזכור שכל קהל הוא שונה, ואם הקהל בכרכור אהב את ההופעה שלך, אז אולי הקהל בעמק חפר לא יאהב. לא צריך לעלות עם ביטחון עצמי מופרז יתר על המידה. טיפ מס' 10: הופעה כללית. אל תבואו להופיע כאילו הרגע יצאתם מפח זבל. תשקיעו במראה שלכם. אם הגעתם להופעה מזיעים לגמרי, רצוי להביא עוד חולצה להופעה עצמה, ואפילו עוד אחת לאחרי ההופעה, אם תצאו לבלות. רצוי גם להביא איזה דאודורנט, למקרה שבחורות יתנפלו עליך אחרי ההופעה. תביאו גם איזו מגבת. לא לעלות עם מסטיק לבמה, פלאפון כבוי, כמובן. קרה לי, לא נעים. לסיכום, ההופעות הראשונות שלכם כנראה יהיו לא משהו. אין מה לעשות. אבל אם תבינו טוב את המאמר הזה, תשדרגו אותן כמה רמות למעלה. הכי חשוב זה להנות, ללמוד מהטעויות ולא להיות נוקשים עם עצמכם. אם אתם נהנים, גם הקהל יהנה, אלא אם כן אתם גרועים. תזכרו שקהל זהו אוסף של בני אדם ששמים לב טוב טוב להתנהגות שלכם, ובתת מודע הם יתנהגו בהתאם. אם הקהל יהנה, מי יודע? אולי גם יבואו אליכם בחורות אחרי ההופעה בכל זאת.