היום: שלישי

המקום: אמפי פארק רעננה

הגענו לאזור בסביבות שבע וחצי ביחד עם נהרות של פריקים בגיל העשרה

וגם כמה צפונים נלהבים מרעננה.

חיכינו ליד הקופות במתח לראות אם אכן ההזמנה שלנו תקפה ולא יעשו לנו בעיות

לקבל את הכרטיסים.

הכל עבר כשורה.

באופן מפתיע עד שנכנסנו סינרגיה, שהיו מופע החימום לאותו ערב כבר עלו.

אני חושבת שהסולן שלהם היה הבן אדם הכי נרגש באזור באותו הערב,

ראו איך הוא אכל את אהבת הקהל, זה היה נחמד לראות אמן מתרגש מהמעמד שלו.

הם נתנו הופעה טובה אך לצערי הציפיה לאוונסנס השאירה אותי פחות ממרוכזת.

לאחר שסינרגיה ירדו, ערמה של סאונדמנים ופועלי במה פקדו את האזור.

באופן מאוד משעשע זכו אותם סאונדמנים לרגע התהילה שלהם כאשר עלו על כל אחד מהכלים,

וזכו לאהדת כמה אלפי האנשים שהיו שם.

חצי שעה לתוך הסידורים ואוונסנס עלו. אנחנו עמדנו על הכיסאות הלא מאוד יציבים

בעוד שהלהקה התפרצה לבמה.

היה מרגש, והם פתחו בשיר הראשון מתוך הדיסק החדש

"Sweet sacrifice"

הם שרו כמעט את כל השירים מהדיסק החדש(אפילו את אלה שלא היו ראויים לברך את הערב

לדעתי האישית).

כאשר הם שרו את

"Bring me to life"

קטעי ה"ראפ" המפורסמים נפלו עקב פיטור הגיטריסט שהיה אחראי לכך בהופעות, שקצת הרס לי.

ומדברים על פיטורים, הנגנים החדשים נשמעים פצצה, וגם נראים יותר טוב.

במהלך השיר הצלחתי גם ליפול מהכיסא, סתם שתדעו.

במהלך השיר

"Paper flowers"

מהאלבום הראשון, איימי לי איבדה את הקול שלה.

ההופעה עקב כך היתה מאוד קצרה(כשעה) והיה מאוד מאכזב לראות אותם הולכים.

למעשה עד עכשיו אני בהכחשה שזה נגמר.

איימי היתה מצוינת על במה, לא נשאר מטר שהיא לא התפרסה עליו בתנועות חמודות ומגושמות.

והיא שרה נפלא, הרבה יותר טוב מההופעות המוקדמות של הלהקה.

בסוף ההופעה זרק המתופף מקלות לקהל, הגיטריסטים חילקו סטפות של מפרטים ואיימי

זרקה את המיקרופון(סתם). למעשה היא זרקה בובת פוקימון(הסמל הלאומי של ישראל)

שנזרקה אליה מוקדם יותר בהופעה.

יאללה חודש הבא טורי איימוס ולורין היל.