את המסה בוגי קניתי בגרמניה. האמת שלא מוכרים את זה באתרים מוכרים, אפילו גיטר סנטר העולמית לא מוכרים בוגי. אני יכול לנסות לעזור לך להשיגו, לא מבטיח. הם יקרים כי הם ללא פשרות בתהליך הבנייה, והחלקים שלהםHI END של מגברי הגיטרה העולמים. לא סתם כל הגדולים משתמשים בו. זהו מגבר שנבנה בבסיס על פנדר פרינסטון מנורות (15W) שהוסיפו לו המון בוסט ודיסטורשיין . מפה התחילה ההיסטוריה בסביבות 1978, וראשון המשתמשים היה קרלוס סנטנה, והשאר היסטוריה.

 השאלה קצת מורכבת, כיוון שמגבר מנורות טוב + קבוצת פדלים טובה יתנו סאונד טוב, וגם הערכות קצרה, אם אתה מסדר את כל הפדלים במזוודה מחווטת + ספקי כוח מסודרים + חובקים (באים, מחברים, מנגנים), כבל גיטרה + +04 למגבר. זה הכי פשוט והכי נוח. בקטע של הרייקים, הסאונד יותר רחב, אבל ההשקעה היא ענקית = סאונד ענקי. השלבים הם כאלה, ורצוי לעבוד ע"פ השלבים הבאים:

בחבילה הראשונה מגבר מנורות טוב + מזוודת אפקטים מחווטת.

בחבילה השנייה קונים פאוור פרה + יחידת מוח, מידי וסוויצ'ינג + מיקסר + פדל מידי. אז בונים אפקטים ברמת הרייק, דיליי/ ריוורב ועוד. אז מחווטים. כשתחליט ותגיע לזה, ותשלח לי סכמה של מה שבנית, אני אעזור לך כשתחליט.

מה שאתה צריך לדעת הוא שאתה קונה גיטרה סמי אקוסטית, שמתאימה לבלוז, ג'אז, קאנטרי, לא למטאל או רוק דיסטורשיין עצבני. ברי סחרוף מנגן על גרטש, כך שאתה יכול לשמוע קצת את הצבע שלה (תלוי בנגן, במגבר ובאפקטים). הכלי ככלי מצוין, עצים טובים, פיקאפים טובים, אבל צריך לקחת בחשבון שזה כלי שעושה פידבקים בווליום. אני עצמי מנגן על כלי שהוא קצת דומה- גיבסון ES335, לארי קרלטון, BB KING ועוד... כלי טוב עם סאונד נקי, מצוין, עשוי טוב. כמובן שכל כלי צריך לבדוק ספציפית ולהשוות תמיד מספר כלים, ולקבוע את הטוב ביותר. בהצלחה!

נכון שהברינגר זולים וחלקם אף טובים מאד, כדוגמת הדיליי והריוורב, והאולטרא מטאל. בשאר הדברים "בוס" יותר מקצועיים. אבל אני יודע שברינגר יצאו עם עוד 40 פדלים ברמות יותר גבוהות ויותר מקצועיות, אשר ישתחררו במהלך שנה זו.

הדבר הראשון שצריך לזכור בנושא ההקלטות של כלי אקוסטי: קלאסית ואקוסטית רצוי להקליט גם (אם יש) ביציאה דיירקט מהכלי וגם עם מיקרופון קונדוסר טוב, רצוי (עובד מצויין על גיטרות) AKG C414. לגבי חשמליות, להגיע לסאונד עם המגבר גם בנקי וגם בדיסטורשיין, ואז לשים מיקרופון דינמי אחד ליד הרמקול, וקונדוסר בנקודה (רצוי להסתובב ולבחור ע"פ השמיעה) שבה זה נשמע הכי טוב, ואז לעשות באלנס בין שני המיקרופונים. רצוי גם להקליט נקי, ניתן עם Compresor, DIS בלי. דיליי לא להקליט. אם רוצים להקליט,  אז לסדר ע"פ טמפו של השיר, ורק אז להקליט עם מעט ריוורב. טכנאים לא אוהבים את זה, ניתן תמיד להוסיף. בהצלחה. נ.ב- צריך לשחק הרבה עד שמגיעים לטעם האישי בסאונד, דורש הרבה נסיון שנרכש בשנים רבות.

קיימות  שתי אפשרויות: אתה יכול לקנות מספר פדלים. מאחר וכבר ניגנת על מולטי, אני מניח שכבר יש לך מספר קומבינציות של אפקטים שאתה מעדיף לנקי ולדיסטורשיין, כך שאתה יודע מה אתה מעדיף.

אפשרות נוספת זה ME50 של BOSS. זה קצת מעל התקציב שלך, נמכר בדר"כ ב-2050 ש"ח, ; או את ה- V AMP II של ברינגר, כולל אוזניות + פדל לרגל.

אני לא יודע את מחירה בארץ, המחיר בחו"ל בגיטר סנטר הוא 3299.99$. זו גיטרה מעולה, הבנוייה ע"פ הסטנדרטים (מידות עצים ושיחזור בנייה) והפיקאפים כמו 1985.

רייק זהו למעשה ארון אפקטים נישא, מתחיל במידות "2, ועד "20, מעל "6 זה כולל גם גלגלים, בדר"כ מיועד להופעות גדולות ולהטענה על משאיות ומטוסים, לכן השם המקצועי הוא
FLYING CASE.

זו מקצוענות ופדנטיות. בדר"כ גיטריסטים באולפן, בהקלטת השיר המקורי, לא תמיד מנגנים על גיטרה אחת. גיטרסיט מקצועי מגיע עם סט של 10 עד 20 גיטרות להקלטה. אני מאמין שלכל כלי יש את הצביון שלו, והגיטריסט על במה, עם התנאים שהיום מקבלים על הבמה, במיוחד הנגנים שמנגנים עם הרייקים, מסוגל לשחזר בצורה מדוייקת את הסאונד האולפני. אז תגיד לי אתה, האם זו פוזה או מקצוענות?

הגיטרה היא שנת 1973, אוריגינלית, אבל היו לי שני PAF מקוריים שנת 1958, פשוט הזמנתי חלקים מגיבסון + המכסים של הפיקאפיםץ היא מצלצלת וינטאז' אמיתית.

זה קשה, כי אני אוהב מגוון רחב של סולואים. סטיב וואי, הלן הולדסוורת', סקוט אנדרסון, מארק נופלר... אבל הסולו שהכי ריגש אותי זה ג'ימי הנדריקס- BAND OF GYPSYS\MACHINE GUN, ואחריו דיוויד גילמור- SHINE ON YOU CRAZY DIAMOND.

בשביל להבין את ההבדל בין אוברדרייב לדיסטורשן צריך להבין את כל ההבדל. בעצם משנות השישים גיטריסטים גדולים כמו הנדריקס, פייג', קלפטון, ג'ף בק וריצ'י בלקמור היו מנגנים על מגברי מנורות כשהווליום היה פתוח עד הסוף. המגבר בצורה טבעית היה נכנס למצב רוויה (קליפ), ואז הצליל היה יוצא מעוות, ואת העיוות הזה אהבו הגיטריסטים, ובעקבותיהם רוב העולם.

זהו בעצם האוברדרייב הטבעי שאפיין את תקופת הזהב של הגיטריסטים ואפיין את התקופה ההיא. מספר חברות קפצו על הסאונד הזה ויצרו הדמייה שלו בתוך קופסאות ואז נוצר הפאז והאוברדרייב.

דיסטורשן הוא בעצם "אוברדרייב על סטרואידים", כשבדרך אנחנו מציבים בוסט בכניסה ומגבירים את האות עוד יותר.

ישנם אפילו מגברים שיש להם מספר בוסטרים בתוך הפרה. בעצם הדבר דומה לכניסה ויציאה. בכניסה אנחנו מכניסים אות עם מסםר רחב ביותר (בגלל כמות הבוסטרים), וביציאה אנחנו משאירים פס קטן מאד ליציאה, ואז יש לחץ מאד גדול ביציאה.

הגיטריסט משתמש בעיקר ברייקים ברמה אולפנית, שזו הרמה הגבוהה ביותר, והאפקט שהוא מרבה להשתמש בו הוא בעיקר הדיליי, דיליי עם ריוורב, דיליי עם קורוס, ודיליי לבד.

יבוא אישי, אתה יכול לחפש באי ביי או בארה"ב בכלל, כי שם זו מדינת הייצור של המוצרים וניתן להשיג אותם שם בכמות גדולה יותר מאירופה וישראל בפרט.

היתרון של המולטי רייקים על פדלים מתחיל קודם כל בזה שמולטי בדר"כ אלו אפקטים המיועדים לרמות הגברה או אולפן, כך שרמת האפקטורה מראש היא בתחום דינמי הרבה יותר רחב, והסטריאו שבו מודגש חזק. בנוסף, היתרון על פדלים, עד כמה שיהיו טובים, אנחנו מאבדים את מקוריות הכלי בחיבור ישיר להגברה, וכך כל סאונד הגיטרה מתערבב לו עם האפקט.

מדמי מגברים- מוצר מצויין לעבודה בהקלטת מחשב. שם זה חוסך לנו את הצורך בהקלטת מיקרופון. המדמה עושה זאת עם קומבינציות שונות של הדמיית בוקסות שונות 12X1", 12X2", 12X4". בנוסף, למי שנהנה לעבוד עם אוזניות, או לגיטריסט שלא אוהב לסחוב ציוד, ויכול לעבור מגיג לגיג עם סאונד אישי משלו.